שנת תשס"ט |שבת פרשת קרח

חמדת הדף היומי: כיצד מחשבים אונאה במקח

כב' - כח' סיון, בבא מציעא נ-נו

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא עוסקת באיסור אונאה. איסור אונאה הוא איסור על מוכרים וקונים למכור ולקנות חפץ במחיר ש"מאנה" את הקונה או את המוכר. הגמרא (סא עמוד א) רואה באונאה סוג של גזל. הסיבה לכך היא שבעסקת מכירה הקונה אמור לתת למוכר את שוויו של החפץ. לכן, אם המוכר לוקח מחיר הגבוה משוויו של החפץ הוא בעצם גוזל מהקונה את ההפרש מהשווי, כיוון שלא נתן תמורה לכל מה שהקונה שילם לו. לחלופין, אם הקונה אינו משלם את מלוא שוויו של החפץ, הוא גוזל מהמוכר את החלק מערכו של החפץ שלא שילם עבורו.  

מה הדין במקרה שאכן החפץ נמכר שלא בשוויו? מסקנת הגמרא (נ עמוד ב) היא שאם ההפרש בין שוויו של החפץ למחיר שבו הוא נמכר הוא פחות משתות (שישית) אז המקח קיים, כיוון שבני אדם מוחלים על הפרש קטן. אם ההפרש הוא שתות המקח קיים אך המאנה צריך להחזיר את ההפרש למתאנה. אם ההפרש הוא יותר משתות המקח בטל.

כיצד מחשבים כמה הוא שתות? הגמרא (מט עמוד ב) מביאה מחלוקת בעניין זה בין רב לשמואל. לדעת רב שתות הוא שישית משוויו של החפץ (=שתות מקח). לכן, אם חפץ שווה שישים שקלים, אז הפרש של עשרה שקלים יחשב אונאה והמאנה יצטרך להחזיר עשרה שקלים למתאנה. אם הוא נמכר בשבעים שקלים המוכר יצטרך להשיב עשרה שקלים לקונה, ואם הוא נמכר בחמישים שקלים הקונה יצטרך להוסיף עשרה שקלים למוכר. אם הוא נמכר ביותר מחמישים שקלים או פחות משבעים שקלים המקח קיים כמות שהוא. אם הוא נמכר בפחות מחמישים שקלים או יותר משבעים שקלים המקח בטל.

שמואל מקבל את אופן החישוב של רב אך מוסיף שיש אופן חישוב נוסף. לדעתו ניתן לחשב את השתות גם כשישית מהמחיר בו החפץ נמכר (=שתות מעות). לכן חפץ שנמכר בשישים שקלים, אך שוויו הוא באמת חמישים שקלים, גם זה מוגדר כאונאה של שתות והמוכר צריך להחזיר עשרה שקלים לקונה. וכן לחלופין, חפץ השווה שבעים שקלים שנמכר בשישים, מוגדר כאונאה של שתות והקונה צריך להוסיף עשרה שקלים למוכר. להלכה נפסק כדעת שמואל (חושן משפט רכז, ב).

הבעיה בשיטת שמואל היא במקרה שאין בדיוק שתות מקח או שתות מעות ונוצרת סתירה בין שני אופני החישוב. לדוגמא, אם חפץ השווה שישים שקלים נמכר בחמישים ואחד שקלים (הפרש של 9 שקלים), הרי שלפי חישוב של שתות מקח (60/6=10) יש כאן הפרש של פחות משתות והמקח קיים. אולם, לפי חישוב של שתות מעות (51/6=8.5) יש כאן הפרש של יותר משתות והמקח בטל.

ישנם שתי שיטות כיצד לפתור בעיה זו. לדעת המגיד משנה (מכירה יב, ג) כל הטווח שבין שתות מקח לשתות מעות נידון כשתות שבו הדין שהמקח קיים אך צריך להשיב את האונאה. לכן, בדוגמא שלנו, אף על פי שההפרש הוא לא בדיוק שתות לפי שני החישובים, כיוון שהוא נופל בטווח שבין שתי החישובים דינו כשתות והקונה יצטרך לשלם תשעה שקלים נוספים למוכר.

לדעת המרדכי (בבא מציעא סימן דש וכן מוכח ברמב"ם מכירה יב, ג) החישוב העיקרי הוא שתות מקח. לכן, רק במקום שיוצא בדיוק הפרש של שתות לפי חישוב של שתות מעות משתמשים בשיטת חישוב זו. אך בכל מקרה אחר החישוב נעשה לפי שיטת החישוב של שתות מקח. לכן, בדוגמא שלנו, כיוון שההפרש (9 שקלים) הוא פחות משתות מקח (10 שקלים) המקח קיים ואין הקונה צריך להוסיף כלום. הרמ"א (שם סעיף ד) פסק כדעת המרדכי.

סיכום: במקרה שחפץ נמכר לא בשוויו אם ההפרש הוא פחות משתות המקח קיים, הפרש של שתות המקח קיים אך צריך לשלם את ההפרש, ובהפרש של יותר משתות המקח בטל. ישנם שני אופנים לחישוב השתות, או כשישית משווי החפץ, או שישית מהמחיר בו הוא נמכר. במקרה שישנה סתירה בין שתי החישובים לדעת המגיד משנה הדין כמו בהפרש שתות, ולדעת המרדכי, וכן פסק הרמ"א, מחשבים לפי שישית משווי החפץ.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר