שנת תשס"ט | שבת פרשת דברים

פרשת השבוע: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ"

שאלת מינוי הדיינים במדינת ישראל זכתה בשנים האחרונות לדיון ציבורי ער. המשבר הנוכחי בנושא ביטולי הגירות בידי חלק מדייני בתי הדין הרבניים, העלה על הפרק גם את שאלת הרגישות הנדרשת מהדיין בבואו לפסוק הלכה.

מה הם התנאים למינויו של דיין ומה הם הקוים והכיוונים האמורים להנחות אותו בעבודתו?

וז"ל הכתוב:

"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים א' יג-יז )

 חכמים התלבטו מאוד בפירוש הביטוי "וּבֵין גֵּרוֹ".

הגמרא במסכת יבמות לומדת מכאן:

"ת"ר: "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" - מכאן א"ר יהודה: גר שנתגייר בב"ד - הרי זה גר, בינו לבין עצמו - אינו גר".

ברור שהגמרא מפרשת את הביטוי "גר", על מי שבא להצטרף לעם ישראל ולומדת מהסמיכות לדרישה לשפט צדק, כי גם הליך הגרות חייב להתבצע בבית הדין.

הגמרא איננה מסבירה את פשר הציווי  "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק ... וּבֵין גֵּרוֹ". אנו נוכל להרשות לעצמנו ללמוד מכאן, כי החיוב לשפוט בצדק על פי כל כללי האתיקה, חל  בודאי על הדיינים בבתי הדין לגיור וגם על הדיינים העוסקים בנושאים הקשורים לגיור בבתי הדין הרבניים.

"אבן עזרא" פירש גם הוא, שהכוונה לגר שהתגייר אבל פשר אזהרת התורה הוא אחר לדעתו, שלא לפגע ח"ו ב"גר" כאשר הוא בא לדון עם ישראלי מיוחס (שמות כ"ג ט). 

לעומת זאת, רש"י בהסתמך על מדרש ההלכה, מביא שני פירושים אחרים. וז"ל:

"ובין גרו - זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים. דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים".

לפירושו הראשון ה"גר" הוא ה"אוגר", בעל דין המנסה "לאסוף חומר" כנגד מי שעומד כנגדו.

ה"משך חכמה", כדרכו, מסביר זאת בדרך למדנית וז"ל:

"כגון, שהוא אומר "חרשת בתוך שלי", והוא אומר "לא חרשתי כל עיקר" - לא בשדה זו ולא בשדה אחר". אם יעידו עליו עדים שחרש בתוך שדה כל שהיא,  הוחזק כפרן וחייב לשלם.  "וזה כוונת המדרש  "שאוגר עליו דברים" - שמאסף דברים, שמקיבוץ דבריו עם דברי העדים יצא חייב" .

לפירושו השני ה"גר" הוא "מי שגר בבית". כפי שמסביר המלבי"ם:

"ר"ל שהמשפט בין איש ובין אחיו ששניהם שוים בעושר, יצויר שיש להם בית בשותפות ודנים על החלוקה מי יקח הבית ומי העליה, והמשפט בין איש ובין גרו ר"ל הגר אצלו יהיה אם יחויב להעמיד לו תנור או שיעמיד לו כירים שקטן מתנור, ר"ל שישוה דין קטן כדין גדול".

נסיים בחידושו של הגר"ח מבריסק (סי' קמג) שמסביר כי פסוקנו הוא המקור לפסק הרמב"ם (פ"י מה' מלכים ה' יא) המחייב את השלטונות הישראלים לדאוג לכך שמערכות המשפט המשרתות גם את גרי התושב,  יהיו מבוססות על סדרי דין וכללי אתיקה נאותים.

אם כך, נוכל לסכם ולומר כי שאלת מינוי הדיינים על מנת שישפטו צדק, חייבת לבא לידי ביטוי בכל ההיבטים שהוזכרו לעיל.

דווקא השבוע נחזק ענין חשוב זה, כשנקרא את חזונו של הנביא ישעיה:

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר