שנת תש"ע | שבת פרשת ראש השנה

חמדת הדף היומי: חזקת קרקעות (כט עמוד א)

לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב            כד' אלול- א' תשרי, בבא בתרא כג-כט    

השבוע בדפי הדף היומי מתחילים ללמוד את פרק שלישי במסכת בבא בתרא. הפרק עוסק בשאלה מתי אדם מוגדר כמחוזק בקרקע. כאשר אדם "מוחזק" בממון פירוש הדבר שאנו מניחים שהוא הבעלים על הממון עד שיוכח אחרת. במטלטלין, בדרך כלל ההנחה היא שמי שהמטלטלין נמצאים ברשותו הוא הבעלים. לכן גם אם מישהו אחר היה ידוע כבעלים על החפץ, האוחז בחפץ הוא המוחזק. לעומת זאת, בקרקעות, להפך, מי שידוע לנו כהבעלים הוא המוחזק ולא מי שיושב בפועל בקרקע. לכן, אם היושב בקרקע טוען שהוא קנה את הקרקע מהבעלים, עליו להביא כהוכחה את שטר המכירה.

מתי היושב בקרקע הופך להיות מוחזק בקרקע? המשנה (כח עמוד א) קובעת כי לאחר שאדם ישב שלוש שנים בקרקע וטען שקנה אותה בשטר, אם הבעלים הקודמים לא ערערו על ישיבתו שם, הוא הופך להיות המוחזק בקרקע. מרגע זה גם אי אפשר לתבוע ממנו להציג את שטר הקנין. הגמרא דנה בשאלה מדוע דווקא לאחר שלוש שנים אדם הופך להיות מוחזק. מסקנת הגמרא (כט עמוד א) היא שעד שלוש שנים אנשים נזהרים לשמור שטרות להוכחה שהם קנו את הקרקע. אך לאחר שלוש שנים הם כבר לא נזהרים לשמור את השטרות.

הראשונים נחלקו בהבנת מסקנת הגמרא. לדעת הרמב"ן (בבא בתרא מב עמוד א ד"ה הא דתניא) הסיבה העיקרית לכך שהמוחזקות עוברת ליושב בקרקע היא משום שישנה הוכחה שהוא קנה את הקרקע מכך שבמשך זמן רב הבעלים לא מחו על כך שהוא יושב בקרקע. אולם, עד שלוש שנים אנו מצפים שאדם ישמור על השטר ולכן אם הוא לא מראה לנו את השטר הדבר מעורר חשד כנגדו. אך לאחר שלוש שנים, כיוון שיתכן שאדם כבר איבד את השטר, אנו סומכים על ההוכחה הנובעת מכך שהבעלים לא מחו.

ה"קצות החושן" (קמ, ב) מוכיח מכמה ראשונים שהם הבינו אחרת מהרמב"ן. לשיטתם כיוון שחכמים ראו שלאחר שלוש שנים אנשים לא נזהרים לשמור על שטרות, הם חששו שהבעלים הקודמים ימתינו עד שהבעלים הנוכחים יאבדו את השטר, ואז יבואו ויטענו שבעצם הקרקע עדיין שייכת להם. לכן, תקנו חכמים שלאחר שלוש שנים המוחזקות תעבור אל היושב בקרקע.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר