שנת תשס"ט | שבת פרשת שופטים

הפטרת פרשת שופטים פותחת בהכרזה:

"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (ישעיהו נ"א יב)

ומסתיימת בנבואה על קיבוץ גלויות:

"וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"  (שם נ"ב יב).

כיצד ינחם הקב"ה את העם ומה המיוחד בנבואה שהקב"ה הוא זה שיאסוף את העם.

קבוץ גלויות הוא חלק בלתי נפרד מנבואות הגאולה והנחמה של כל הנביאים. בכך הם ממשיכים את נבואות משה בסוף ספר דברים.

בתורה מובטח:

"וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל' ג-ה). ו

הנביאים נבאו:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם:וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה י"א יא-יב).

"הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ ... מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ:... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו ל"א ז-טז ועוד רבים בפרקים כ"ט-ל"ג).

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם"

(יחזקאל ל"ו כד ועוד רבים שם י"א, כ'-ל"ט).

עיינו עוד מיכה ב' יב לרוב המפרשים, ד' ו לפי חלק מהמפרשים, עמוס ט' יא  ועוד רבים.

ביציאת מצרים שלח הקב"ה לפניהם את משה רבנו ואחר כך את יהושע בן נון שהכניסם ארצה. גם בימי בית שני שלח הקב"ה מנהיגים כמו עזרא כדי שיעמדו בראש שיירת החוזרים.

מי יעמוד בראש שיירת החוזרים בגאולה האחרונה?

במבט ראשון בנבואות נראה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא שיגאל את עמו ויחזירו קוממיות לארצו. אכן רבים משלומי ישראל האמינו בכל לבם כי יש לחכות להתגלות אלקית, אחריה יחזור העם למולדתו. עד שלא יגיע רגע ההתגלות אין לפעול. הגר"א, הגאון מוילנא היה הראשון בעת החדשה שקרא לעם ישראל לחזור לארצו ולהתחיל את תהליך הגאולה בהתערותא דלתתא. האם אכן יש סתירה בין פשט הכתובים לבין קריאתו של הגר"א ושאר מבשרי הציונות?

נשתדל להסביר את אי הסתירה על פי פירושו של הרמב"ן לפסוק בפרשתנו ולפסוק בפרשה הקודמת. פירוש עקרוני זה של אחד העולים החשובים ביותר לארץ ישראל באלף השנים האחרונות, שופך אור חדש על גילוי רצון השם בעולם.

בפרשתנו מכריזה התורה:

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים י"ז טו).

מיד אחר כך מגבילה התורה:

"מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי".

שואלים המפרשים מה פשר ההגבלה אם הקב"ה הוא זה שבוחר?

מתרץ הרמב"ן:  "ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו". מוסיף על כך הרמב"ן, גם כשהתורה דיברה על:

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (שם י"ב ה)

הכוונה "על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ד' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לד' הכל מרצון ד'".  

אם כך, רצונו של עם ישראל ובחירתו של עם ישראל היא המגלה את רצון ד'.

אם העם בהתערותא דלתתא מארבע כנפות תבל, ללא מנהיג בשר ודם שמוביל את כולם, מחליט לעלות ארצה, זהו רצון השם. ההתעוררות של הקהילות באירופה, בצפון אפריקה, באסיה לעזוב את מקומם וביתם (גם אם הונעו על ידי כורח מכל סוג שהוא) היא היא בבחינת גילוי שכינה, בבחינת "קול המון כקול שדי". 

בכך החלה להתקיים הנבואה "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם....וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".