שנת תש"ף | שבת פרשת אמור

חמדת דף היומי: האם נטילת "גוגל מוגל" בשבת אסורה משום רפואה?

במשנה (דף סד עמוד ב) נאמר שלאשה מותר לצאת בפלפל שהיא שמה בתוך שינייה, בתנאי שתשים את הפלפל ביום שישי. הגמרא (סה עמוד א) מסבירה שהסיבה שאשה שמה את הפלפל בפה היא על מנת להעביר את הריח הרע שיוצא מהפה שלה.  

תוספות (ד"ה ובלבד) כתבו בשם הר"ר פורת שהסיבה שהמשנה כתבה שאסור להניח את הפלפל בתוך הפה בשבת היא משום שזה נחשב רפואה, וחכמים אסרו שלא לקחת כל רפואה בשבת, משום שיש גזירה שמא אדם ישחוק עשבים בשבת, על מנת להכין את השיקוי המרפא. תוספות דוחים את דבריו ואומרים שהסיבה שלא תכניס לתוך הפה בשבת היא משום שנראה שהאשה מערימה על מנת להוציא את הפלפל למקום אחר. 

רבי עקיבא אייגר (על המשנה) מתקשה בדברי הר"ר פורת מסיבה אחרת, הוא מוכיח מתוספתא (פרק יב) שנפסקה בשו"ע (אור"ח שכח, לו) שלהעביר ריח רע מהפה, זה כלל לא נחשב לרפואה. משום שרפואה מוגדרת רק כשאדם רוצה לרפא חולי, ולא כשאדם עושה פעולה למניעת ריח רע.  

יש להוסיף על דבריו שגם דין המשנה נפסק בשולחן ערוך (שג, טו) אלא שאת דברי השולחן ערוך אפשר להסביר שהוא הבין את המשנה כדברי תוספות שהאיסור הוא בגלל חשש הערמה (עולת שבת ואליה רבה שם), ובעיקרו של דבר מותר להניח פלפל בפה בשבת.  

בתפארת ירושלים (על המשנה) כתב שיש לתרץ את דברי הרב פורת שבמקרה שהמטרה בהנחת גרגיר הפלפל בפה היא להעביר ריח רע לזמן קצר, הרי שאין זה ריפוי, והדבר מותר, וזה המקרה בתוספתא, לעומת זאת במשנה מדובר שאשה שמה את הפלפל לזמן מסויים על מנת שירפא את הריח הרע, ויעביר אותו באופן קבוע, במקרה כזה יש להתייחס לזה כרפואה, ויש לאסור, וזהו המקרה במשנה. עוד כתב שמהגר"א (שו"ע שג, טו ד"ה ובלבד) נראה שהבין שהשולחן ערוך פסק כדברי ר' פורת, שהסיבה שאסור להניח את הפלפל בשבת היא משום רפואה. האגלי טל (טוחן אות מו) הקשה על דבריו שבשני המקורות מדובר על פלפל, שמבואר בגמרא בכתובות (עה) שהוא רק עוזר לזמן קצר להעביר את ריח הפה, ולפי דבריו אין מקום לאסור להניח פלפל בפה בשבת בכלל, ונשאר בצ"ע על שני הפסקים. קהלת יעקב (על הרמב"ם יט, יג) הסביר שיש לחלק בין מקרה שבו יש ריח רע מהפה, ואז אסור להניח, לבין מקרה שאין ריח רע מהפה, ורק רוצים למנוע אותו שאז מותר להניח בפה. 

המרדכי (שפד) הביא את דברי התוספתא, וכתב בשם ר' שמחה שמכאן יש ללמוד שאדם שרוצה לטרוף ביצה ולשים בתוך פיו על מנת לרפא צרידות הדבר מותר, כמו שמותר להעביר ריח הפה משום שאין זה רפואה, וכך פסק שו"ע (שכח, לח), ערוך השלחן (שכח, נ) כתב שיש להזהר מלערבב  ביצים עם חומרים אחרים בשבת, משום שדבר זה אסור מדין עובדין דחול. הרב וואזנר (שבט הלוי ח, פג) כתב שאמנם המהר"ח אור זרוע בתחילת דבריו כתב שמותר לאדם לגרגר בגרונו עשבים בשביל למנוע צרידות, אלא שלכאורה שבהמשך דבריו (סי' נז) נראה שהוא מסתפק בדבר אם יש להתיר, משום שיש בזה רפואה, והתיר רק משום כבוד הציבור. וכתב הרב וואזנר שיש להחמיר שלא לעשות כך, אם יש לו באמת כאב בגרון, או משהו אמיתי שמפריע לו, שהרי השיקוי הזה מרפא, ולא נועד רק להסיר מכשול, ולכן הוא אסור בשבת, ולא כפסקו הגורף של השו"ע. בפועל פסקים אלו של השו"ע היוו מקור למתירים לאכול דברים בשבת שנועדו לפעולות רפואיות לאדם שאיננו חולה (לקיחת ויטמינים בשבת, או כדורים לעזרה רפואית לאנשים עם בעיות פוריות מסוגים שונים,  כשמדובר על כדור רפואי, אלא שהוא לא נועד לרפא חולי). 

סיכום: במשנה נאמר שיש לאסור להניח פלפל בפה בשבת, ר' פורת הסביר שזה משום רפואה, ועל דבריו היו שהקשו מהתוספתא שממנה עולה שמותר להניח פלפל בפה, תוספות הסבירו שהאיסור הוא משום שזה נראה כמו הערמה, לפי פירוש ר' פורת קשה איך ניתן להסביר את התוספתא לגבי אדם הלוקח תרופה למנוע צרידות, נראה מהשו"ע שמותר לקחת בשבת, אמנם, השבט הלוי כתב שיש להחמיר אם יש לאדם בעייה בגרון שגורמת לצרידות, מדין זה למדו האחרונים לגבי אכילת רפואות שאינם לצרכים רפואיים בשבת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר