שנת תשפ"ה| שבת פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: ברכת הבנים, דווקא למנשה? ח"ב

למעלה מעשרים וחמישה אלף מתפקדים - הפרש בולט בהשוואת מספרם של בני שבט מנשה בין המפקד הפותח את חומש הפקודים למספרם במפקד המופיע בפרשת פנחס (חמדת ימים לפר' פנחס תשפ"ה).

הפרש זה עורר תמיהה, הא כיצד זה קרה? ורק לשבט מנשה?

מצאנו ברש"י תשובה המבוססת על פסוקים מספר יהושע ומדברי חז"ל, תשובה שטענה שהריבוי הוא תוצאה של ברכת יעקב ליוסף, ונשארה בצריך עיון, שהרי קשה, מדוע הברכה לא באה לידי ביטוי גם במספרם של בני שבט אפרים במפקד בפרשת פנחס, כפי שקרה לבני אחיו?

השאלה מתחזקת עוד יותר בלשון פרשיות מטות מסעי, שם התורה מספרת לנו שבני גד ובני ראובן ביקשו נחלה בעבר הירדן, ומשה רבנו הגיב לבקשה בביקורת נוקבת ומהדהדת (ומצמררת בימינו!): "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה... וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר לב, ה-טו).

רק אחרי הסכמתם של בני גד ובני ראובן לתנאיו של משה, הוא קיבל את בקשתם. מספר פסוקים אחר כך מגיעה ההפתעה: "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב: ... וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:  וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ:  וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר" (שם לב, לג-מא).

מה גרם לכך שחצי שבט מנשה קיבל גם הוא נחלה בעבר הירדן, ומדוע לא נדרש מהם לעמוד בִּתְנָאֵי הכפול?

עיון בפרשת דברים (שנקרא בשבוע הבא) מציב בפנינו קושיא נוספת: "וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים: יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:  וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד" (דברים ג, יג-טו).

לכאורה, פסוקים אלה חוזרים על הפסוקים בפרשת מטות, אולם התוספת: עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מגלה לנו שהיו שני שלבים בהתנחלות באיזור הגלעד. הבנה זו, שרמוזה בספר יהושע ורש"י מכוון אליה שם, כפי שהזכרנו בפרשת פנחס, פותרת את הקושיות.

אם כך, בשלב הראשון יצאו בני יוסף -  הנסיכים - בניו של המשנה למלך ממצרים אל הארץ המובטחת. הם נעו בשני ראשים? האחד של בני מנשה והשני של בני אפרים. גדוד (חטיבה?) אחד, בראשות בני מנשה, כבש חלקים בגלעד ובבשן (רמת הגולן של ימינו). חלקם התיישב שם והקים את חַוֹּת יָאִיר, שנקראו כך הרבה שנים לפני הגעת משה רבנו עם  עָם ישראל לשם. לכן מדגישה התורה בספר דברים: עַד הַיּוֹם הַזֶּה. בני מנשה הקימו ממלכה קטנה שיצרה קשרים בין לאומיים עם הארמים השכנים. סימן מובהק לכך היא חתונתו של מנשה עם נסיכה ארמית, אמו של מָכִיר, כמו שמפורש בדברי הימים א': "בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה, פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד" (ז, יד). 

לכן, בשלב השני, כמאתיים שנים מאוחר יותר, כשמשה רבנו הגיע לאיזור, היה זה אך טבעי שבני מנשה שכבר ישבו שם, הצטרפו לעם ישראל והמשיכו לגור במקום. לא היה צריך לתת להם שטח חדש, הוא היה שלהם כבר מאות שנים. משה רבנו רק אישר זאת מחדש. אלה הם אותם עשרים וחמישה אלף חברים, ישנים-חדשים, בני שבט מנשה שנוספו למניין.

הבנה זו יכולה להציע פרשנות חדשה לנאומו של יפתח (שקראנו כהפטרה לפרשת חוקת): "בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא" (שופטים פרק יא, כו), השנים הללו נספרות מימי יוסף ובניו ולא מימי משה רבנו. יש לכך השפעה מהותית על הבנת סדר הזמנים בספר שופטים (בהזדמנות קרובה נשתדל לעסוק גם בזה).

הגדוד השני, בראשות בני אפרים, כבש חלקים באיזור שכם שבשומרון ובאיזור בית חורון, והקים כבר אז התיישבות במקום. יתכן מאוד שנוספו עליהם בני המקום, שאחרי מלחמות יעקב (בעקבות מעשה דינה) הצטרפו למחנה, כשם שֶׁגֵּרִים רבים הצטרפו בעבר למחנה אברהם. כך כמעט מפורש באותו פרק בדברי הימים א': "וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (ז, כד). נזכיר בקיצור כי הקשר עמם נותק לזמן מסוים, בגלל הקושי לעבור בארץ פלישתים בדרך ממצרים לארץ ישראל, מאורעות שהשפיעו מאוד באותה תקופה. בני אפרים אלה והנספחים עליהם הצטרפו לעם ישראל רק בתקופת יהושע בן נון, הצטרפותם מתוארת בפרק האחרון של ספר יהושע. גם הם הכריזו: "אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (כד, כד. עיינו בספרי צפנת ישעיהו מעוזיה עד אחז עמודים 56-58). כמובן שהם לא נימנו במיפקדי המדבר, ולכן אין תוספת של בני אפרים במפקד השני, אף על פי שגם הם נתברכו בברכת יעקב ליוסף. הבעיה התעוררה בימי יהושע בן נון, רק אחרי הכניסה לארץ ישראל שממערב לירדן. זהו גם ההסבר לצפיפות באחוזתם של בני אפרים ובני מנשה, כמפורש בפסוקים שציטטנו בשבוע שעבר: "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה': ... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד" (יז יד – יז). בני יוסף אלו לא קיבלו חלק ונחלה בתהליך המפורט בסוף ספר במדבר (על פי הפשט וכרמוז בסדר עולם רבה) ולכן התלוננו אצל יהושע בן נון.

כך הצענו, בענווה, פתרון לשתי החידות.

בימינו חלקים גדולים של עם ישראל עדיין חיים מחוץ לארץ ישראל - ארצנו הקדושה. אנו מצפים לבואם! כך נקדם את עמנו בצורה משמעותית בהליך של ראשית צמיחת גאולתו. יחד עימם יגיעו גם אנשים שקשרו את גורלם, בדרך זו או אחרת, לעם ישראל ו/או למדינת ישראל. חלקם יהיה חייב בהליך גיור הכולל גם הכרזה: "אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע". בואם יחייב התמודדות. התהליך חייב להיות על פי ההלכה וגם בד בבד מאיר פנים. הצלחה גם בתחום חשוב זה, עליו ניבאו כמעט כל נביאי ישראל לדורותיהם, יהיה חלק מהשותפות של כלל ישראל עם קודשא בריך הוא, לקראת תיקון עולם במלכות שדי.

נאחל לעם ישראל המשך הצלחה בכל התחומים (מזל טוב על הלווין החדש, הישג טכנולוגי מדהים מהשורה הראשונה), ניצחון ושמירה על חיילי צה"ל, חזרה של כל החטופים (חטיפת אזרחים היא פשע מלחמה  מבחינות רבות), רפואה שלימה לפצועים ונחמה לכל המשפחות השכולות, בע"ה בקרוב, והלוואי כבר בימי בין המצרים.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר