שנת תשפ"ג| שבת פרשת קרח

חמדת השבת: הרב, האם מותר להקפיא אוכל בשבת?

הרב, הכנתי יותר מדי אוכל לקראת שבת. רציתי להקפיא חלק בשבת כדי שיישמר לזמן מאוחר יותר. נזכרתי שאמרו לי שאסור להוציא דברים מהמקפיא בשבת לקראת יום טוב. האם להכניס למקפיא בשבת כדי לשמור ליום אחר זה אותו הדבר?

כדי לענות על השאלה בצורה טובה, נציג את שורשי סוגיית ההכנה מקודש לחול:

במשנה (שבת פרק כג, ג) נאסר להחשיך על התחום לשכור פועלים או להביא פירות, אך מותר להחשיך על התחום כדי לשמור על השדה, גם אם כוונתו גם לטלטל את הפירות או לשכור את הפועלים. הגמרא (בבלי עירובין לח ע"ב) מסבירה שההיתר תלוי בשאלה איך הדברים נראים חיצונית. הגמרא נותנת דוגמא משעשעת: תלמיד חכם שדרכו לשנן ולהגות בתורתו בעל פה תוך כדי הילוכו יכול להחשיך על התחום, מכיוון שאנשים יודעים שמדי פעם השקיעה בלימוד מובילה את רגליו רחוק מבית המדרש, אינו ניכר שהלך לשם בשביל מלאכתו.

מן הדברים למדנו יסודות חשובים במושג של הכנה מקודש לחול. עצם זה שפעולה שנעשתה בשבת חסכה זמן אינה אוסרת אותה. איסור הכנה מקודש לחול יתקיים בהתקיים שני תנאים: א. הייתה טרחה מסוימת. ב. היה ניכר מעצם הפעולה שהיא מיועדת לקדם את ענייני ימי החול האסורים בשבת. אסור להחשיך על התחום לשדה שלו אם ניכר שכוונתו לקטוף מפירותיה ולהשיבם הביתה, מפני שההליכה היא טרחה ומיועדת להשיב את הפירות הביתה. אך מותר להחשיך על התחום לשמור על השדה, מכיוון שמותר לשמור על השדה בשבת, גם אם יש לו כוונה נוספת, האסורה מצד עצמה, לקטוף פירות ולהחזיר אותם הביתה אחרי השבת.

נציין כאן טעות הנפוצה בפי העולם. אנשים אומרים שכאשר שבועות חל במוצאי שבת אסור לישון בשבת כדי להתכונן ללימוד ליל שבועות. זו טעות, אין בכך איסור כלל. אין בכך טרחה, והפעולה (של השינה) אינה מיועדת לפעולה האסורה בשבת, אלא ללימוד תורה, שזו מצווה בשבת!

הטעות מבוססת על האמור בספר חסידים. שם הוא אומר שאסור לומר שאישן בשבת כדי לכתוב במוצאי שבת דברי תורה. האיסור שם הוא משום הכתיבה האסורה בשבת, לא מפני לימוד התורה. מותר לומר בשבת שנישן כדי שיהיה לנו יותר כוח ללמוד תורה בימות החול, וזה אף דבר שראוי לעשות.

נביא דוגמא העולה מן העניין: בגמרא (שבת דף קיח ע"א) נאמר שאסור לשטוף את הכלים שאינו מתכוון להשתמש בהם בשבת. הרמב"ם (הלכות שבת כג, ז) מסביר שהאיסור הוא מפני שהשטיפה היא תיקון הכלי: הכלי אינו מוכן לשימוש עד שהוא נרחץ. הראב"ד מסביר שהאיסור הוא מפני שאסור לטרוח טרחת חול בשבת. נראה שהרמב"ם והראב"ד חולקים בשאלה אם מותר לטרוח טרחה שהיא ודאי מטריחה, אך אינה מיועדת לפעולה אסורה. שטיפת כלים זו ודאי טרחה. אך מטרתה אינה פעולה אסורה, אלא אכילה, שהיא מצווה בשבת.

ברם, גם טרחה מסוימת מותרת אם יש צורך בה בשבת. לכן מותר לשטוף כלים בשבת בכדי להשתמש בכלים בשבת. המגן אברהם מתיר להציע את המיטות אם לא נעים שיהיו באי סדר במהלך השבת, ואדרבה, הצעתם – סידורם, הוא כבוד שבת. המהרש"ג מתיר לשטוף כלים אם הם מייצרים בלגן בבית. הרב פיינשטיין מתיר להכניס את הכלים המלוכלים למדיח הכלים, ברם הוא אוסר להשקיע בסידור שלהם בתוך המדיח, כדי שלא יהיה ניכר שהוא טורח כדי להפעיל את המכונה.

בשמירת שבת כהלכתה מביא את דבריו היסודיים של הגרש"ז (מהדורה תשלט פרק כח סעיף פא): כל דבר שאין בעשייתה משום טירחה, וגם רגילים לעשותו מבלי לחשוב על התועלת שבעשייתו – מותר לעשותו בשבת, גם אם תצא מעשייתו זו תועלת לימות החול, ובלבד שלא יאמר במפורש שהוא מכין לימות החול.

הגרש"ז מגדיר כך: האיסור הוא לטרוח טרחה הניכרת, כל עוד הוא אינו אומר שהוא עושה זאת בשביל פעולה אסורה, אין בכך איסור. הוא מביא רשימת פעולות שאנשים מתלבטים אם הם נחשבים כהכנה מקודש לחול או כטרחת חול הנעשית בשבת. ניתן את שלושת הדוגמאות הקלאסיות: הוא מתיר להשיב את הטלית הביתה אחרי התפילה בשבת, מפני שאין כאן טרחה חריגה, אלא הפעולה הרגילה שכולם עושים; הוא מתיר להשיב את הספרים בהם למד בשבת, למרות שיש בזה טרחה קלה, מפני שכך עושים בחול; הוא מתיר להכניס אוכל למקרר , מפני שזה מקום אחסונו, למרות שזה שומר על הטריות שיהנו ממנה בימות החול.

אם כך, גם הכנסת האוכל למקפיא מותרת אם אין בה טרחה גדולה יותר מהכנסת האוכל למקרר.

במנחת יצחק מתיר מטעם נוסף: מפני שהכנסת המאכלים למקפיא נועדה להציל את המאכלים מקלקול שכבר מאיים עליהם. לא מדובר על פעולה בשביל משהו עתידי, אלא כרגע הקלקול עשוי להגיע למאכלים, ולכן כבר עכשיו מותר להקפיא אותם כדי שלא ייפגמו.

כך או כך, מותר להקפיא את המאכלים בשבת אם אין בכך טרחה יוצאת דופן. וזכינו בזכות שאלתך להבין את הסוגיה והנושא בצורה טובה ורחבה יותר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר