שנת תשפ"ג| שבת פרשת מטות מסעי

חמדת השבת: פלפול על פמוטים ופיתה

דפיקה על הדלת בליל שבת.

"אוי הרב, יש לנו בעיה. אנחנו אוהבים להדליק נרות על השלחן. בכדי לאפשר לנו להסיר את הנרות, אנחנו מניחים יחד עם הנרות פיתה. תוך כדי הסעודה, אחד הילדים לקח את הפיתה ואכל אותה. ועכשיו נתקענו עם הפמוטים על השלחן. מה עושים?". 

בשאלה יש שתי שאלות מרכזיות. ננתח אותן בקצרה.

נתחיל מהדבר שהוביל אתכם לדלתנו:

אתם מניחים שמותר לטלטל את הבסיס לדבר האסור והמותר רק כל עוד הדבר המותר עדיין מונח על הבסיס. הפרי מגדים אכן כותב כך, שאם הסירו את החפץ המותר, מעתה אסור לטלטל את הבסיס.

אך רוב הפוסקים חולקים על כך. מדוע?

איסור טלטול בסיס לדבר האסור נובע מכך שבכניסת השבת האדם מודע לקיומו של החפץ האסור. כפי שלמדנו בשבוע הקודם, אם האדם אינו מודע לחפץ (ולא היה מודע בשעת הנחתו שהחפץ יישאר שם בכניסת השבת) אין איסור לגרום להסרת החפץ וטלטול הבסיס. בכך שהאדם מודע לכך שהמוקצה מונח על הבסיס, הוא מקבל את זה שבמשך השבת לא תהיה לו אפשרות לטלטל את החפץ. כאשר האדם בוחר להניח חפץ המותר בטלטול על הבסיס לפני כניסת השבת, הוא קובע בכך שהוא אינו מוותר על השימוש בחפץ.

לפיכך, פוסק שו"ע הרב, ובעקבותיו השש"כ ורוב הפוסקים, דין הבסיס לדבר האסור נקבע בין השמשות: אם באותה עת הבסיס היה בסיס לדבר האסור והמותר, הבסיס אינו נאסר כלל במשך השבת, גם אחרי שהחפץ המותר סר ממנו (כמו שבסיס לדבר האסור נקבע כמוקצה בפני עצמו, גם אם החפץ האסור מוסר ממנו במשך השבת).

נשוב כעת ונעיר על דבר שלא שאלתם, אך חשוב שתשימו לב אליו:

הכלי ההלכתי שהמשפחה בקשה להשתמש בו הוא הפיכת הבסיס לדבר האסור לבסיס לדבר האסור והמותר. אך בגמרא (מסכת שבת דף מז ע"א) עולה שההיתר לטלטל בסיס לדבר האסור שמונח עליו חפץ שמותר לטלטל רק אם חשיבות החפץ המותר עולה על חשיבות החפץ האסור. לכאורה הפמוטים חשובים יותר מהפיתה, ואם כך על פניו יש כאן בעיה (ואולי נאמר שנפל פתא בבירא).

החיי אדם מחדש חידוש חשוב: אם מניחים לחם יחד עם הפמוטים ('מנורה', בלשונו), הלחם גובר בחשיבותו. מדוע? מפני שהוא זקוק ללחם לסעודת השבת. לאור המינוח הזה אומר המשנה ברורה שאם אכן מדובר בחפץ או אוכל שמיועד לשימוש או אכילה בשבת, חשיבותו גוברת על חשיבות רוב החפצים המוקצים, גם אם ערכם הכספי נמוך יותר.

באגרות משה אומר שהחשיבות נובעת מכך שיש צורך נוכחי במאכל. אם מניחים קופסת טונה שניתן לאכול בשבת, אך אין כוונה לאכול בשבת, זה לא יתיר את הטלטול. הוא הדין אם יניח את המשקפיים החלופיות, שאינו זקוק להן בשבת. המשקפיים חשובות, אבל אין בהן צורך נוכחי, ולכן זה לא יספיק.

הגרש"ז, בהערה בשש"כ, ממשיך את הדבר ומסביר: גם אם יש סכום כסף ליד החלה, בכסף אין שימוש בשבת, ואילו החלה הכרחית לשבת. לכן החלה חשובה יותר מהכסף. 

להבא כדאי לשים לב כאשר מניחים חלה על מוקצה כמו מגש הפמוטים שהיא זו שמתכוונים להשתמש בה לצורך לחם-המשנה, ולא פיתה שאינכם מתכוונים להשתמש בה בשבת. אפשר להשתמש בפיתה, אך עליכם להקפיד שזו הפיתה שתגישו בסעודה, או תשמש כלחם משנה. 

אם נחזור לעצם השאלה, מתברר שבנכם דווקא עזר לכם. אילו הייתם משיבים את הפיתה למקפיא, ולא משתמשים בה במשך השבת, יתכן והיה אסור לטלטל את המגש, מכיוון שהפיתה אינה חשובה דיה. אך בנכם אכל את הפיתה בסעודה. מתברר שהנחתם על הבסיס פיתה שהוא רוצה לאכול במשך השבת. אם כך, הפיתה חשובה לעניין הסעודה. רק בזכות האכילה הזאת מותר לטלטל את המגש למקום אחר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר