שנת תשפ"ד| שבת פרשת מקץ

חמדת השבת: מדוע חז"ל גזרו איסור על טיפול רפואי בשבת?

במשך מספר שבועות עסקנו ביחס ההלכתי לפיקוח נפש בשבת. הצגנו את הזריזות והמרץ הראויים לעוסקים והמטפלים בפיקוח נפש. מותר לבצע אבות מלאכה רבים בשבת, ובלבד שתינצל נפש בישראל. קל וחומר שעבור כלל ישראל, כמצב שאנו שרויים בו כעת. יש להזדרז ולא להתעכב, חז"ל מדמים את השואל בענייני פיקוח נפש לשופך דמים, שכן כל עוד דמו של אדם מישראל מוטל על הכף חלילה לנו מהתעכב. 

כמובן שהדברים אמורים ביחס לפיקוח נפש. הדגשנו פעמים רבות שאפילו פיקוח נפש שאינו מיידי ואינו מצוי עשוי להתיר ביצוע מלאכות רבות בשבת. אך ככל ולא מדובר בפיקוח נפש, יש לשקול את ההיתר לבצע מלאכות שונות היטב. האם כולם מודעים לכך? אנשים רבים עשויים לקבל את הרושם שככל ומדובר בצורך רפואי, כל מלאכות שבת מותרות. נניח שאדם פונה לרופא תלמיד חכם בעניין רפואי. פעם אחת הרופא אומר לו לקחת תרופה מסוימת בשבת. בפעם אחרת הוא אומר לו לנסוע בשבת ולעשות טיפולים הכרוכים בעשיית מלאכות בשבת. יתכן והמטופל, או אחרים המודעים להחלטות הרופא והטיפולים של המטופל דנן, לא יבינו ולא יבחינו שישנם מצבים בהם יש לעשות מלאכות בשבת, ויש מצבים בהם הדבר אסור. 

מה לא יתן אדם בעד נפשו. אדם שמרגיש את הסבל ואת המחלה בהחלט עשוי להזדרז ולטפל בעצמו, והתורה אף מצווה אותנו לטפל בעצמנו. אך הלחץ שאדם עשוי לחוש ביחס לטיפול בעצמו יכול לגרום לחוסר שיקול דעת נכון. נניח שאדם מנסה להינצל מכאב בעזרת טיפול מסוים. והוא רואה שהטיפול אינו מועיל. סביר שהוא יחפש טיפולים נוספים. מתוך רצף הניסיונות, ובתוך הסבל שהוא סובל, יתכן ולא ישית לבו לכך שהטיפול הבא כרוך במלאכה האסורה בשבת. 

במסכת שבת (דף נג ע"ב)  נאמר שחז"ל גזרו איסור על רפואות בשבת, גזירה שמא ישחק סממנים, האסורה משום מלאכת טוחן. במשנה (שבת פרק יד משנה ג) מפורטות רפואות שונות, מותרות ואסורות. 

הרא"ש (מסכת שבת פרק ה סימן ג) מסביר שהאיסור נובע מהסיבה הראשונה שכתבנו: מתוך שאדם בהול על רפואתו, הוא עלול לשחוק סממנים, להכין תרופות באופן האסור בשבת. הוא מציג נפקא מינה לדבר: מותר לעסוק ברפואת בהמתו, מפני שהלחץ על רפואת הבהמה קטן מהלחץ של רפואת עצמו ומשפחתו. לפיכך, אין חשש שהאדם יאבד את שיקול דעתו ויעבור על איסור. 

מדברי רש"י (על מסכת שבת דף קח ע"ב) מדייקים האחרונים כאפשרות השנייה. רש"י מסביר שם שמותר לעשות רפואות מסוימות בשינוי. מתוך שהרפואה הותרה בשינוי בלבד, האדם וסביבתו יראו שסתם כך אין היתר כללי גורף לעסוק ברפואות בשבת, אלא יש לדבר כללים (ראוי לציין שבעלי התוספות מבארים את הגמרא שם בצורה שונה. לא נאריך בה, אך חשוב לדעת שהראשונים אינם בהכרח מסכימים לפירושו של רש"י, ויתכן להסביר את הסוגיה ההיא, וממילא את הגזירה כולה, בצורה שונה). 

במסכת שבת (דף סו ע"ב) נאמר שמותר להניח כוס חמה על הבטן בשבת בכדי לטפל בבעיה או כאב שהאדם חש בטבורו (לא ברור באיזו מחלה מדובר. יתכן וזו כילה). הר"ן מקשה: מדוע מותר לעסוק ברפואה זו? הוא מציע שתי אפשרויות: או שרפואה זו אינה ממש מועילה, ועל כן אינה אסורה במסגרת העיסוק ברפואות, או שמדובר בפיקוח נפש, ואזי מותר לעשות כל טיפול. 

אך הרמב"ם מסביר באופן שונה. הוא אומר שלא מוכרת לנו רפואה אחרת למחלה זו. אם טיפול זה ייכשל, אין לאדם סממנים לשחוק בכדי לטפל בעצמו, ולפיכך אין חשש שישחוק סממנים עבור מחלה זו.

לכאורה רש"י לא היה מקבל את דברי הרמב"ם. לפי רש"י הנושא אינו רפואה זו בלבד, אלא יחס כללי לרפואות, אצל החולה ואצל סביבתו. אם נתיר לאדם לבצע פעולה רפואית מסוימת, הוא ואחרים עשויים ללמוד שמותר לעשות כל רפואה בשבת. 

הפוסקים למדים מהרמב"ם שמותר לעסוק ברפואות שאין להן תחליף בסממנים. בפסקי תשובות (סימן שכח אות ע) מביא רשימה של טיפולים רפואיים מהסוג הזה: חגורות ליישור גב ולבקע בטני, תחבושות וגרביים אלסטיות וגרבי גומי לוורידים בולטים, נעליים אורטופדיות או מדרסים אורטופדיים לכאבי רגליים וגב, מתקני ברזל לקיבוע יד או רגל או גב, מושב אורטופדי לכאבי גב ושרירים, וכן דחיקת נפיחות בכף או בסכין כדי שלא יתפשט ויתרחב. כמובן שכל אלו דוגמאות, אך הן מדגימות את העיקרון, שמכיוון שאין טיפול מוכר אחר, מותר לעשות אותם בשבת. 

בעזרת ה' בשבוע הבא נעמיק עוד בהגדרת האסור והמותר לעשות במסגרת טיפולים רפואיים בשבת.  

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר