|
 שנת תשפ"ו| שבת פרשת מטות מסעימטות | כ"ו בתמוז תשפ"ו | 11/07/2026
ידידים יקרים, שבת שלום! משפחת 'ארץ חמדה' שינוי בפורמט עקב תקלה, האתר החדש בקרוב. פרשת השבוע: רק כך יתבטלו הצומות על החורבן! הרב יוסף כרמל, ראש כולל 'ארץ חמדה' א. השכינה תשוב לירושלים, שתחזור למעמדה כבירתו של העם היהודי: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם: עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם" (שם, טז-יז). ב. עמים רבים יכירו בחשיבותה של גאולת ישראל ותהיה תנועת גיור גדולה: "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ" (שם ב, טו). ג. מנהיגים רוחניים ופוליטיים יעמדו בראש העם בשותפות. המועמדים היו יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל מבית דוד (שם פרקים ג, ד, ו). אם כך, האם יתבטל צום תשעה באב? שאלה זו הגיעה מתוך המנהיגות הפוליטית: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (שם ז, ג) הנביא ענה בשמו של הקב"ה, כי שאלה זו כבר נשאלה בעבר (לפני החורבן בפועל וכנראה כדי לבטל את הגזירה) והתשובה הייתה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (שם ז, ט-י). לצערנו, מנהיגי העם אטמו אזניהם משמוע ומיאנו להקשיב לנביא. גוי רחוק הגיע (בבל) וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה (שם ז, יד). הנביא זכריה לא התייאש והבטיח שוב בשם ה' שהשכינה תחזור לירושלים: "כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ" (שם, ח, ג), והוסיף גם סימני גאולה נוספים: 1. יהודים רבים ימלאו את רחובות העיר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (שם, ד-ה). (וגם כשכולנו תקועים תדיר בפקקים ברחבי עיר הבירה, נזכור את הסימן ונודה לקב"ה) 2. קיבוץ גלויות מכל קצווי רחבי תבל: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ: וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם" (שם, ז-ח). (נתפלל שהעלייה תתעצם עוד יותר) 3. ארץ ישראל תיתן את פריה בשפע: "כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם" (שם, יב). (ב"ה, הבטחה שהתגשמה בימינו אלה). הנביא חותם את דבריו ומזהיר שוב באותם המילים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה' " (שם, טז-יז). בהתקיים תנאים אלה, הצומות שנקבעו לזכר שלבי החורבן, לא רק שיתבטלו, אלא שיהפכו לימי חג: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי (שבעה עשר בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים (שם, יט). הנביא חוזר גם על ההבטחה כי אומות העולם יצטרפו לאמונת הייחוד (כבני נח) ויכירו בירושלים בירת העם היהודי, כמרכז העולמי של עובדי ה': "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי: וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' " (שם, כ-כב). לסיום מוסיף הנביא תנאי מהותי, חשוב ונוסף: "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (שם, יט). בעה"י, בשבוע הבא ננסה להעמיק יותר בהבנת האזהרות ובתנאים שצריכים להתקיים כדי שצום תשעה באב והצומות היותר קלים, יהפכו לימי ששון ושמחה. דווקא בימים אלה של ימי מלחמה מצד אחד, וטרום בחירות מצד שני, יש חשיבות עצומה להקשבה לדברים אלה. הפילוג והפירוד שבאו לידי ביטוי בתקופה האחרונה, מסוכנים יותר מכל אויב חיצוני.
הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית "מורנו" מבית 'ארץ חמדה'
בטור הקודם עסקנו בהבדלים בין השפעת איסור על תבשיל ועל צלי. באופן כללי, טעם המגיע לתבשיל מתערב ומתחלק בו באופן יחסית אחיד, ואילו איסור הבא המגע עם צלי ישפיע בעיקר סביב נקודת המגע, ולא "יתערבב" בו (קשה לדבר על "ערבוב" כאשר מדובר על חתיכה מוצקה). אך טרם הגדרנו מה נחשב הלכתית כ"בישול" ומהי "צליה". על פניו, ב"בישול" משתמשים בנוזלים בכדי להעביר את הטעם בכל המאכל. אך נלמד כעת שהדברים אינם כה פשוטים. נבחן את המצב הבא: חמין מתבשל בסיר. חתיכת בשר גדולה נמצאת בחמין, אך חציה בולט החוצה מעל הרוטב של התבשיל. מעט חלב נופל על החלק הבולט של הבשר. אפשר לטעון שהטעם שמגיע לחלק שנמצא מחוץ לרוטב נשאר מקומי, ולפיכך דינו יהיה כדין צלי. אך יתכן שההיפך נכון: מכיוון שהחתיכה גם נוגעת ברוטב, אין לראות אותה כנפרדת משאר התבשיל כלל. במסכת חולין (דף קח ע"ב) נאמר שטיפת חלב נופלת על חתיכה, בשר החתיכה נאסר, ולפי רבי יהודה הפוסק שאין ביטול למין במינו הבשר שנאסר לא מתבטל. חכמים חולקים ואומרים שמין במינו בטל ברוב, ולכן יש לשער את החלב כנגד הקדירה כולה. רבי יהודה הנשיא אומר שדברי רבי יהודה רלוונטיים רק אם לא ערבב את האיסור (שבחתיכה) לתוך התבשיל מיד עם נפילת החלב. לכאורה ההיגיון בדבריו הוא כך: אם ערבבו את האיסור לתוך התבשיל מיידית, הרי שהאיסור מתערבב בכל התבשיל כולו, ואם כך יש לשער את האיסור כנגד כל התבשיל, ולא רק כנגד החתיכה עליה נפל האיסור. לכאורה גם ההיפך נכון: אם לא יערבבו כלל, האיסור יישאר בחתיכה בלבד, ולא יאסור את שאר התבשיל. אם הדברים נכוחים, יתכן ותהיה חתיכה שפיזית נמצאת בתוך סיר, בלועה מאיסור, החתיכה הזו (או חלק ממנה) תיאסר, ושאר התבשיל לא יושפע מכך כלל. כיצד מערבבים? לשונו של רבי יהודה הנשיא היא "ניער וכיסה". כלומר, ערבב את החתיכה לתוך התבשיל, או שכיסה את הסיר במכסה. רש"י מפרש שכאשר מכסים סיר, "מי השוליים עולין עד פיו ויורדים". בעלי התוספות (חולין צו ע"ב ד"ה אם) מעירים על הניסוח: משמע שהכיסוי מועיל רק מפני שהנוזלים מכסים את חתיכת הבשר לגמרי. מדויק בלשונו של רש"י שאם החתיכה נמצאת חלקית בתוך התבשיל, ואיסור נופל על החלק של החתיכה הנמצא מעל התבשיל, במצב זה האיסור ישפיע על החלק שמחוץ לתבשיל בלבד. דינו של חלק זה של החתיכה יהיה כצלי (כל עוד אינו מנער או מכסה, ובכך מכניס את החלק הזה של החתיכה לתוך התבשיל). הרשב"א פוסק כך מפורשות: גם אם החתיכה נמצאת ברוטב חלקית, החלק שמחוץ לרוטב נידון לעצמו, כחתיכת צלי העומדת מעל תבשיל. (הראבי"ה (המובא במרדכי) מציין שמוכרחים להניח שהאיסור נפל במרחק מסוים מהתבשיל. אם הוא נפל פחות מ'כדי נטילה' מהתבשיל, לכאורה חלק זה החתיכה קרוב מדי לתבשיל בכדי שנוכל לומר שהאיסור אינו משפיע עליו). הרא"ה חולק על דבריהם. לשיטתו, אם החתיכה נוגעת ברוטב, הנוזלים הפנימיים שבה עוברים דרכה ובכך מערבבים את הטעם שנכנס אליה עם כל שאר התבשיל. הווה אומר: אפקטיבית אין הבדל בין חתיכה הנוגעת ברוטב באופן חלקי, וחתיכה השקועה בתוך הרוטב. גם ר"י סובר כרא"ה: הוא אומר שאם החתיכה נמצאת חלקית ברוטב, אין צורך בניעור או כיסוי. אך המרדכי מביא מחלוקת ראשונים מה יקרה במצב זה לשיטתו: שיטה אחת מבארת את דבריו כשיטת הרא"ה, שאין הבדל בין חתיכה הנמצאת חלקית ברוטב וחתיכה השקועה עמוקות ברוטב. אך לפי בעלי תוספות אחרים, עדיין יהיה הבדל: מכיוון שהאיסור נפל על חלק החתיכה העומד בפני עצמו מחוץ לרוטב, חלק זה ייאסר כצלי. אך המגע עם הרוטב יגרום, בו זמנית, לערבוב גם בשאר התבשיל. אם כך, במצב זה נשער את האיסור שנפל פעמיים: נחשב את החלק החיצוני כצלי, ונחשב את האיסור שנפל כנגד כל התבשיל כולו. הר"ן מנתח את האירוע באופן מעט יותר מפתיע. הוא מתאר את ההתרחשות כך: איסור נופל על החלק של החתיכה הנמצא מחוץ לרוטב. חלק זה נאסר בפני עצמו. אך מכיוון שהחתיכה גם נוגעת בתבשיל, גם ללא ניעור וכיסוי, עצם המשך הבישול יגרום לטעמים שבחלק שמחוץ לחתיכה להתערב עם שאר התבשיל, כך שבשלב שני נשער את כל החלק שמחוץ לתבשיל כנגד התבשיל (ראוי לציין שהיו שביארו שגם רש"י אמר את דבריו על השלב של הנפילה, אך גם הוא מודה לר"ן שעצם המשך הבישול יערבב את טעם החתיכה שנאסרה בתבשיל כולו). לחידוד הדברים: יש כאן שתי מחלוקות נפרדות. השאלה הראשונה היא אם החלק של החתיכה הנמצא ברוטב גורם לערבוב של הטעמים שבחלק שמחוץ לרוטב עם שאר התבשיל. לפי רש"י והרשב"א – לא. לפי הרא"ה ר"י ור"ן – כן. אך לפי קבוצת הראשונים השנייה יש לבחון את אופי הקשר בין החלק שמחוץ לרוטב והתבשיל. בתוך שיטה זו למדנו שלוש שיטות: א. רא"ה: מהרגע הראשון, במשך כל הבישול כולו, החתיכה נחשבת כנמצאת בתוך הרוטב ממש. המשמעות היא שיש לשער את האיסור שנפל כנגד התבשיל כולו, כאילו האיסור נפל לתוך הנוזלים. ב. ר"י (לפי ביאור המרדכי): ברגע נפילת האיסור יש לדון בחתיכה הנמצאת במגע עם הרוטב פעמיים: מצד אחד, האיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בצורה ישירה, ולכן חלק זה נידון כצלי. מצד שני, הנוזלים הפנימיים בחתיכה מערבים את האיסור בתבשיל כולו מהרגע הראשון, ולכן יש לשער את האיסור בששים כנגד התבשיל כולו. כדבריו פוסקים הרמ"א והש"ך. ג. ר"ן: האוטונומיה של החלק הנמצא מחוץ לרוטב מייצר שני שלבים: בשלב הראשון, חלק החתיכה הנמצא מחוץ לרוטב יושפע מהאיסור, וייאסר כצלי. בשלב זה החלק שמחוץ לרוטב 'נעשה נבלה'. המשך הבישול יערבב את הטעמים שבחלק החיצוני לתוך התבשיל כולו. כדבריו פוסק הט"ז (הוא מבאר שגם רש"י מודה לדבריו). לפי הרא"ה: החתיכה נחשבת שקועה מהרגע הראשון, ולכן אין לחלק הנמצא מחוץ לתבשיל אוטונומיה כלל. לפי ר"י: למרות שהאיסור משפיע על החלק שמחוץ לרוטב בפני עצמו, גם התבשיל מושך את טעמו, ויש לשער ששים כנגד האיסור. לפי הר"ן: בעצם יהיו שני שלבים, והמשמעות היא שהתבשיל מושך את הטעם של כל החלק שנאסר. בעוד שלפי ר"י יש לשער כנגד האיסור, לפי הר"ן יש לשער מעבר לכך גם כנגד כל החלק שנאסר. כאמור, למדנו שיטה רביעית: ד. רש"י והרשב"א: החלק החיצוני של החתיכה ייאסר, בלבד, ולא ישפיע על השאר כל עוד לא מערבבים או מכסים את התבשיל.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
(מתוך ח"ג) קיטו, אקוודור Quito, Ecuador תמוז תשנ"ג בר-מצוה בתשעת הימים שאלה אנחנו מגיעים לארץ ישראל לביקור בתשעת הימים, האם מותר לנו לחגוג את בר המצוה של בננו שחל ב- ו' מנחם אב. כיצד עלינו לנהוג? תשובה א. סעודת בר-מצוה הנערכת בזמנה (דהיינו, בליל יום-ההולדת של הבן) נחשבת לסעודת-מצוה, ואם דורשים שם בדברי תורה, היא נחשבת לסעודת-מצוה גם כשאינה נערכת בזמנה1. מותר לערוך סעודה זו בבשר ויין אף בשבוע שחל בו תשעה באב2, וכן מותר לעשותה שלא בזמנה, אם נאמרים שם דברי תורה, ואולם במקרה זה אין לדחות את הסעודה לזמן זה בכוונה לאכול בה בשר3. מותר להזמין לסעודה זו קרובים וידידים כפי שרגילים להזמין בשאר ימות השנה, ואולם לאנשים אחרים המזדמנים אין היתר לאכול שם בשר ולשתות יין. בשבוע שחל בו תשעה באב מותר להזמין רק קרובי משפחה4 ומניין מצומצם של ידידים5. והמקל להזמין כרגיל גם בשבוע זה יש לו על מה לסמוך6. ב. בעניין העלייה לתורה בשבת והטקס בבית-הכנסת נראה שאין איסור כלל7. ________________________________________ 1 "ים של שלמה" (ב"ק פרק מרובה, סי' לז), שו"ת "חות יאיר" (סי' ע), "מגן אברהם" (סי' רכה ס"ק ד). המקור לסעודת בר-מצוה הוא בזהר חדש (בראשית יד ע"א) ומדרש בראשית רבה (פרשה נג פסקה י), עיין "מתנות כהונה" שם. 2 על-פי רמ"א (או"ח סי' תקנא סעיף י), וכן פסקו בנדון דידן "יד אפרים" (שם) ובשו"ת מהר"ם מבריסק (ח"ב סי' סח). יש שרצו ללמוד מסתימת דברי השו"ע, שאסור לעשות סעודת-מצוה בימים אלה (עיין "כף החיים" שם ס"ק לג), ואולם לרוב הפוסקים גם דעת השו"ע היא להתיר (כשם שהתיר ב"בית יוסף" עפ"י הר"ן בבניין לצורך מצוה), עיין "כף החיים" (שם) ובשו"ת "שערי ציון" (סי' לט). 3 "יד אפרים" (שם), וכן כתב "כף החיים" (שם ס"ק קנח) ובשו"ת "יד יצחק" (ח"ג סי' רל), ואולם בשו"ת מהר"ם מבריסק (שם) פקפק בזה. 4 קרובים הפסולים לעדות. 5 זו דעת רמ"א שם, עיין ט"ז (שם ס"ק יב) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק עז). ויש מחמירים יותר, עיין "מגן אברהם" (שם ס"ק לה). מחמת מחלוקת זו יש שנוהגים לאכול רק דגים, וכל הבא ברוך הבא. עיין שו"ת "התעוררות תשובה" (ח"ב סי' קסח) ו"כף החיים" (שם ס"ק קסה). 6 דעת מהר"ם בט"ז שם, ועיין "ערוך השולחן" (שם ס"ק ל), וכן פסק הרב יוסף ב"ילקוט יוסף" (עמ' תקסח). 7 עיין שו"ת "אגרות משה" (או"ח ח"ד סי' קיב אות א). בשם צוות המשיבים ובברכת התורה, הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל ראשי הכולל גם אני מאשר: הרב שאול ישראלי ארץ חמדה – קישור לשו"ת במראה הבזק באתר
|
 |
מטות מסעי תשפ"ו
מטות מסעי תשפ"ו
