שנת תשפ"ג| שבת פרשת מקץ

חמדת השבת: שלוש נקודות על שבת חנוכה

לכבוד החנוכה, ניגע בנקודה מתוך "מורנו – שבת" הנוגעת בחג החנוכה.

במסכת שבת (דף כג ע"ב) הגמרא מתלבטת: עני שאין לו מספיק כסף לנרות חנוכה וליין קידוש, על מה נכון יותר לוותר? הגמרא מכריעה שפרסום הנס חשוב יותר. 

הראשונים מקשים על עצם ההתלבטות של הגמרא: חובת הקידוש בשבת היא מן התורה, ומקיימים בה את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו". לעומת זאת, חובת הדלקת נרות חנוכה היא מדרבנן. כיצד הגמרא מניחה שניתן להשוות ביניהם?

הר"ן מסביר שאכן הגמרא לא התלבטה בזה. ודאי שמצוות הקידוש, מן התורה, גוברת על חובת הדלקת נרות חנוכה. אך בהעדר יין את הקידוש ניתן לקיים על פת. הגמרא מתכוונת לשאול מה עדיף: ההידור שביין קידוש, או הדלקת נרות חנוכה? על כך עונה הגמרא שפרסום הנס הכללי גובר על מצוות ההידור הפרטית. 

הרשב"א חולק על כך. הרשב"א אומר שמצוות קידוש מן התורה איננה על היין וגם לא על הפת. מצוות הקידוש מן התורה היא לזכור את יום השבת לקדשו. ניתן לעשות זאת בכל דרך אפשרית. ניתן לברך "מקדש השבת" בתפילה. ניתן לברך איש את רעהו בברכת "שבת שלום". בכל הדרכים הללו ניתן לקיים את מצוות הקידוש מן התורה. חז"ל תיקנו לקדש גם על היין, והשאלה היא אם תקנה זו גוברת על תקנת נרות חנוכה, שגם היא מדרבנן. 

בכדי לחדד את המחלוקת, נציג דיון נוסף.

במשפחות רבות בליל שבת הבעל הולך לתפילה בבית הכנסת והאישה נשארת בבית, שומרת ומטפלת בילדים. בסיום התפילה מקובל שהוא שב הביתה ומקדש על היין. אך האחרונים הקשו על כך: בבית הכנסת הבעל כבר בירך את ברכת "מקדש השבת", כך שמצוות הקידוש על היין היא מדרבנן בלבד. אשתו לא התפללה ערבית, אם כך חובת הקידוש שלה היא מדאורייתא. אם כך, האם נכון שהבעל, החייב מדרבנן, יקדש עבור האישה, החייבת מדאורייתא?

כמובן ששאלה זו מבוססת על הנחה כדברי הרשב"א, שחובת הקידוש מן התורה נעשתה בתפילה, ועתה חובת הקידוש היא מדרבנן בלבד. כך סובר הנודע ביהודה (בספרו 'דגול מרבבה' על השולחן ערוך). לאור זאת הוא מסביר שהבעל מוציא את אשתו ידי חובה מכוח זאת שכל ישראל ערבים זה לזה. אם כך, חובת קיום המצווה מן התורה של האישה מוטלת אף על בעלה. 

רבי עקיבא איגר מקבל את הנחת הרשב"א, אך אומר שדווקא לאור דבריו אין בעיה. כאשר הבעל שב הביתה מן התפילה, אשתו תברך אותו בברכת 'שבת שלום'. בכך היא כבר מקיימת את מצוות התורה 'זכור את יום השבת לקדשו'. מעתה חובת הקידוש על היין הוא מדרבנן בלבד, וכך חיוב הבעל והאישה שווים. 

הפרי מגדים חולק על הנחת העבודה של  הרשב"א, ונראה שהולך בדרכו של הר"ן. הוא אומר שלאחר שחז"ל תיקנו את הקידוש על היין, אדם גומר בדעתו לא לצאת ידי חובת מצוות הקידוש עד שיקיים את המצווה כתיקנה. הווה אומר: גם אחרי שמברכים 'מקדש השבת' בתפילה, אין כוונה לצאת ידי חובת המצווה. כל אדם מתכוון לקיים את המצווה בקדשו על היין. לכן המשפחה כולה עדיין חייבת בקידוש מן התורה. 

מסתבר שזו כוונת הר"ן: מכיוון שאנשים מתכוונים שלא לקיים את מצוות הקידוש אלא על היין, לכן לא ברור כיצד נרות חנוכה ידחו את המצווה הזו. על כך אומר הר"ן שמקיימים את אותה התקנה גם על ידי קידוש על הפת. 

נציין שתי נקודות נוספות הקושרות את קדושת השבת עם חנוכה.

מדי שנה מתעוררת מחלוקת המנהגים אם להדליק נרות חנוכה סמוך לשקיעה או סמוך לצאת הכוכבים. תמיד במשך חג החנוכה חלה לפחות שבת אחת. בכניסת שבת כולם מודים שיש להדליק לפני השקיעה, ובצאת שבת כולם מסכימים שיש להדליק בצאת הכוכבים. וכך השבת מכריחה אותנו לשוב לאחדות ולהסכמה. אחרי שישנה אחדות, איננו חוששים מהמחלוקת ששבה מיד אחרי השבת. 

הגמרא שואלת מה עדיף: נר חנוכה או נרות שבת. נרות חנוכה נועדו לפרסם את הנס לרבים, ואילו נרות שבת נועדו לסייע לנו לשמוח בשבת. הגמרא מכריעה שנר שבת עדיף, מפני שלום בית. היה מקום לחשוב שהפרסום של נסי ה' לעולם ומלואו גובר על הצורך הפרטי שלנו בנרות. מתברר שאם אין שלום בתוך הבית, אין משמעות לפרסום של נסי ה'. עלינו להתמקד בחיזוק הבית והאחדות הפנימית, ורק מתוכה נוכל להאיר את אור ה' ליושבי תבל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר