שנת תשפ"ג| שבת פרשת כי תצא

חמדת השבת: "ניקוי יבש"

בהקשר של שחייה בשבת עסקנו באיסור בגדרי איסור הרטבת הבגדים, הנובע ממלאכת מלבן.

מתוך הדברים עלתה השאלה של ניקיון הבגדים. פעמים רבות שאבק עולה על הבגדים, ויש שאלה שאינה פשוטה: האם מותר להסיר את האבק מהבגד?

לכאורה הנחת הקשר בין הרטבה ובין כיבוס רומזת לכך שאין אפשרות ללבן ולכבס את הבגד ללא נוזלים. מה שמעלה את השאלה אם ניקוי הבגד בצורה 'יבשה' מותר בשבת. כך גם משמע מן המשנה (שבת פרק כא, ב), בה נאמר שמותר לקנח "לשלשת" מכר בשבת בעזרת סמרטוט יבש.

בהמשך לכך אומר רב כהנא (שם דף קמא ע"א) שמותר לכסכס (לגרד) טיט שעל הבגד מהצד ההופכי, אך לא עליו. כלומר, אם הטיט נמצא על הבגד, מותר לגרד מהצד הפנימי של הבגד, ולא מצידו החיצוני. רש"י מבאר שמכיוון שאין כאן שימוש בנוזל, אין בזה איסור תורה של מלבן. אך חז"ל אסרו לכסכס על הטיט עצמו, שכן כסכוס ישיר נראה כמלבן. 

מצד שני, רב הונא (שם דף קמז ע"א) אומר שהמנער טלית בשבת עובר על איסור תורה! הגמרא ממשיכה ומבחינה בין בגד שמקפידים על נקיונו ושהאבק שעליו ניכר ובגד שהאבק שעליו אינו ניכר. אך עצם האיסור לכאורה מפתיע. האם אין בכך סתירה למשנה המתירה לכסכס את העפר? מה ההבדל בין כסכוס וניעור?

הרמב"ם פותר את הסתירה על ידי הסבר שרב הונא אינו עוסק במלבן, בניקוי הבגד, אלא בניעור שבעלי המלאכה מנערים את הבגד, לתת לו את צורתו הסופית, כאשר הוא מוכן. מדובר במלאכת 'מכה בפטיש' – המלאכה של סיום הכנת הבגד לשימוש.

ר"ח פותר את הסתירה אחרת. הוא מסביר שמדובר במלאכת מלבן, אך מוסיף נתון קריטי: מדובר בבגד שנרטב מטל (או נוזל אחר). ניעור הבגד הוא חלק מכיבוס רגיל.

אך רש"י מבאר שהכוונה היא לניעור מהעפר שעל הבגד. האם אין בכך סתירה לדבריו בדף קמא, שם הוא אומר שהסרה יבשה איננה אסורה משום מלבן?

מלשון הב"ח משמע שרש"י מבחין בין הסרה בעזרת מטלית, סמרטוט או כסכוס עדין, ובין ניעור אגרסיבי יותר. הניעור האגרסיבי הוא אכן כיבוס.

בביאור הלכה מתרץ אחרת. הוא מבחין בין הסרה גמורה של הלכלוך ובין הסרה חלקית. הניעור מסיר את הלכלוך לחלוטין, ולכן הוא אסור. הגירוד של הטיט מסיר את השכבה החיצונית, אין בכוחו להסיר את הרושם של הטיט לחלוטין. מה שנאסר הוא הסרה מוחלטת של העפר. 

למעשה: בשו"ע (סימן שב סעיף א) פוסק כדברי ר"ח, ואוסר לנער את הבגד שיש עליו טל. הרמ"א אומר לחשוש לדעת רש"י, ואוסר לנער אבק מהבגד אם הוא מקפיד עליו.

בילקוט יוסף פוסק כפשט דברי השו"ע, שכל עוד מדובר בבגד יבש אין איסור דאורייתא בניעור או כסכוס. הכסכוס הישיר אסור מדרבנן, כמובן. הוא מתיר אפילו לנקות עם מברשת בגדים. ברם, הוא אומר שעדיף לנקות בשינוי.

בשש"כ מתיר לכסכס את הלכלוך וכך להסיר אותו, אם הוא ישאיר רושם גם אחרי הכסכוס. אך הוא אוסר לנקות את הבגד בכסכוס באופן שאינו משאיר רושם כלל, בדומה לדברי המשנה ברורה. הוא ממשיך ואוסר לנער בגד שמקפידים על ניקיונו שהתלכלך מאבק. אם לא מקפידים כל כך, מותר להסיר את הלכלוך בעזרת מטלית, אך אוסר להשתמש במברשת. ברם, הוא מתיר להסיר סיבים וכדו' הנמצאים על הבגד, ואינם טבועים בו. 

שימו לב שבטור זה התייחסנו לניקוי ללא נוזלים. מה שמכונה בפי העם "ניקוי יבש" הוא ניקוי בעזרת כימיקלים לחים. הוא "יבש" במובן שאין שם שימוש במים. ניקוי זה ודאי אסור מן התורה לכל השיטות. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר