|
שנת תשפ"ב | שבת פרשת תצוהחמדת שנת השבע: קניית פרחים בשמיטה – חלק א'האם כדאי ללמוד מן הפרחים?הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'ברוך ה', רוב החנויות מושגחות ויש בהן שילוט מסודר המאפשר לקהל הלקוחות לדעת מניין הגיעו הפירות והירקות שלנו. תחום הרבה פחות מסודר הוא התחום של הפרחים. סביר שזו הסיבה ששאלה זו מגיעה לפתחי פעם אחר פעם. בסדרה הקרובה נעסוק בשאלת קניית פרחים בשמיטה. מדוע שיהיה איסור לקנות פרחים בשמיטה? יש לשים לב שיש כאן שני נושאים שונים: א. אם הפרחים קדושים בקדושת שביעית, אסור לסחור בהם. ב. גם אם הפרחים אינם קדושים, אסור לזרוע ולגדל את הפרחים בשמיטה. קנייה מאדם העובר על איסור זה תהיה חיזוק ידי עוברי עבירה. נתחיל מהנושא הראשון. הדרשה האוסרת על הסחורה בשמיטה היא "לאכלה" ולא לסחורה. אך לא אוכלים פרחים! האם הפרחים כלולים בדרשה זו? בפסוק נאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". חז"ל (סוכה מ ע"א ובמקומות נוספים) בוחנים את משמעות הפסוק: מצד אחד היבול הוא "לכם", כלומר, לכל צורך. "כל צורך" לכאורה כולל אכילה. אם כך מדוע נאמר "לאכלה"? מכאן חז"ל דרשו שרק גידולים שהשימושים שהם כעין "לאכלה" קדושים בקדושת השביעית. טרם נגדיר את משמעות "כעין אכילה", נעמוד על נקודה מורכבת מעט. הדבר נכון גם לגבי הגדרת על מה חלה קדושת שביעית, וגם אילו שימושים מותרים בפירות הקדושים בקדושת שביעית: צמח שאין לו שימוש כעין אכילה אינו קדוש בקדושת שביעית. אסור לעשות שימוש שאינו כעין אכילה במה שקדוש בקדושת שביעית. בהקשר של הפרחים מה שמעניין אותנו הוא הפן הראשון: האם יש לפרחים שימוש כעין אכילה? כמובן שבכדי לענות על שאלה זו עלינו להגדיר מאיזו בחינה צריך להיות השימוש כעין אכילה. בדבר זה חלקו התנאים. תנא קמא אומר שהקריטריון להשוואה בין אוכל ובין דברים אחרים הוא "הנאתו וביעורו שווים". ההנאה הגופנית מהפרי מתחילה בזמן הלעיסה. אם כך, הפגיעה בפרי וההנאה ממנו באים כאחד. תנא קמא אומר שזהו הקריטריון המגדיר אם צמחים נוספים קדושים בקדושת שביעית. לדוגמא: אפשר להפיק סבון מצמחים שונים. האם הסבון, השימושי לנו, קדוש בקדושת שביעית? בברייתא נאמר שלא. מדוע? מפני שהסבון מתלכלך ונפגע בעת ששמים אותו על המקום שאינו נקי. ההנאה ממנו היא רק אחרי שהוא נשטף. יש פער בין הפגיעה בצמח, ברגע שהוא נפגש עם הלכלוך, וההנאה, שתגיע מאוחר יותר. אמנם אפשר לתאר את האכילה באופן הזה, אך עלינו לבאר מדוע דווקא הגדרה זו היא הקובעת. בפירוש המשניות "משנה ראשונה" (וכך עולה מדברי בעל המאור על דפי הרי"ף במסכת סוכה דף יט) מבאר שאם הפגיעה בצמח נעשית לפני ההנאה, הרי שהוא עובר על "ולא להפסד". לשון אחר: אדם לועס תפוח הקדוש בקדושת שביעית. מי התיר לו ללעוס, ובכך להרוס, את התפוח? מכיוון שפירות השביעית ניתנו לאכילה והנאה. מה שמתיר את הפגיעה זו ההנאה. אם ההנאה איננה מתקבלת מיידית, אין היתר לפגוע בפירות השביעית. עולה מדבריו שאין הכרח שהפרי ייפגע מחמת השימוש. הבעייתיות היא רק אם ישנה פגיעה בפרי לפני ההנאה המתקבלת ממנה. אם ההנאה מתקבלת ללא פגיעה, אף זה כלול ב"הנאתו וביעורו כאחד". כלומר, הכלל הוא שהביעור לא יקרה לפני ההנאה, לכל היותר "כאחד". אך הר"ח ורש"י מבארים אחרת. הם מבארים שההנאה צריכה להתקבל דווקא בזמן הכילוי, כדרכו של אוכל. כמו שלא ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כך כל הנאה אחרת מצמחי שביעית צריכה להתקבל דווקא בזמן שהצמח נפגע. לכאורה זו דרישה מפתיעה. מדוע שהתורה תדרוש שנפגע בצמחי השביעית בכדי ליהנות מהם? מה רע בכך שנהנה מפירות השביעית בלא לכלות אותם? דומה שהתשובה לכך טמונה בהבנת המתנה שה' נותן לנו בשמיטה. "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". במה זה שונה ממה שקורה בשאר שנים, "והארץ נתן לבני אדם"? לכאורה הדברים הללו תמיד נכונים – הארץ היא של הקב"ה, והוא מאפשר לנו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. במה שונה שנת השבע משאר השנים? נניח שאדם יכול לקחת מזכרת מן השמיטה. נניח שאפשר לקחת יבול הקדוש בקדושת שביעית ולעשות ממנו ארון ספרים, שישמש אותו לשנים ארוכות. מצד אחד, יש משהו יפה וטוב במזכרת. מצד שני, זו איננה מטרת השמיטה. המטרה היא לחסות בצילו של הקב"ה, וליהנות מיבולו כאן ועכשיו, לא לאסוף מזכרות. לכן רש"י ור"ח אומרים שההנאה צריכה להתקבל דווקא תוך כדי הפגיעה ביבול השביעית. צריכים ליהנות הנאה שלא תאפשר שימור והנאה עתידיים, אלא הנאה נוכחית, בתוך העולם של השביעית. יתכן וזה חלק מהרעיון של הביעור בסוף השביעית. כאשר היבול מסוג זה כלה מן השדה, יש להוציאו גם מהבית. כל עוד ניתן לאכול מיד ה' הרחבה, מן השדה, אפשר גם להביא הביתה ולאכול בצורה מסודרת יותר, וגם זה בתוך המרחב של השביעית. כאשר כבר אין אפשרות לאכול בשדה, הפירות שהובאו הביתה הם בבחינת מזכרות מאשתקד, דבר הנוגד את הרעיון של אכילת פירות השביעית, ולכן יש לבער את הפירות הללו. נשוב לשאלת הפרחים: לכאורה לפי רש"י ור"ח הפרחים אינם קדושים בקדושת שביעית, שכן השימוש שבהם אינו מכלה אותם. לפי בעל המאור והמשנה ראשונה יתכן שיש בהם קדושה. בעזרת ה', בשבוע הבא נעמיק בדיון על קדושת הפרחים, ובשבוע שאחריו נעסוק בפסיקה למעשה. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה של ניר רפאל בן רחל ברכה ישראל בן רבקה מאירה בת אסתר טל שאול בן יפה משה בן שרה הכהן נטע בת מלכה גדעון בן רחל רחל בת טליה יוסף חלילי בן רחל נהוראי בן רבקה נמיר רבקה בת שרה בלה ר' יצחק בן בריינדל גיטה בתוך שאר חולי עם ישראל לע"נ מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א לע"נ שמואל וגב' אסתר שמש י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז לע"נ לע"נ לע"נ ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"ף) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג לע"נ הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב לע"נ הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט לע"נ לע"נ שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית סיון תשע"ט לע"נ לע"נ לע"נ יצחק זאב טרשנסקי כ״ח באדר תשפ"א לע"נ הרב שמואל כהן שבט תשפ"א
נועה רבקה בת מלכה ברכה ומשה צפורה בת יונה דונייר ע"ה נלב"ע י"ב אדר א' לע"נ |