שנת תשע"ז | שבת פרשת כי תבא

בהמשך לדברינו בפרשת כי תצא, ננסה גם השבוע להמשיך ולהעמיק את ההסבר: מדוע בנו הבכור של ישי נפסל למלכות?

לאחר המלחמה בעמלק והמעילה בחרם, מאס הקב"ה במלכות שאול ושלח את שמואל הנביא למשוח מלך חדש מבני ישי, בית הלחמי. הבן הראשון שהוצג בפני הנביא היה הבכור - אליאב. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:...וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א ט"ז א-ז).

א. מדוע הקב"ה מאס באליאב?

ב. האם ובמה לכאורה טעה שמואל הרואה?

לפי התרגום, שמואל אכן חשב שאליאב הוא אכן מתאים למלכות. וז"ל: "וַחֲזָא יַת אֱלִיאָב וַאֲמַר בְּרַם תַּקִין קֳדָם יְיָ מְשִׁיחֵיהּ".

רש"י צעד בעקבותיו ופירש: "ויאמר בלבו אך אמת הוא זה שהגון למלכות" (רש"י הוסיף את המילה בלבו, אולי כדי לשמור על כבוד שמואל הרואה, שהרי על פי פירושו הנוכחים לא ידעו מה אמר שמואל ומה ענה לו הקב"ה. לפירושו חסר מן הסיפור, מה אמר שמואל לישי על אליאב, וצ"ל שאנו יכולים להשלים את הפער מההקשר ומהפסוק הבא).

אם כך, מדוע לפירושו של רש"י לא נבחר אליאב?

עונה רש"י: "לפי שכעסן הוא כמה שנאמר ויחר אף אליאב בדוד" כמופיע בפרק הבא (שם י"ז כח).

דברי רש"י מבוססים על דברי הגמרא במסכת פסחים: "אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו. מנלן - מאליאב, שנאמר ויחר אף אליאב בדוד" (דף סו ע"ב).

על פי פירוש זה, אין מדובר בביקורת = תוכחה של הקב"ה כלפי שמואל הנביא, שהרי הקב"ה לא גילה לשמואל את העתיד בנקודה זו. כמו כן, נוכל ללמוד מכאן, כמה מגונה ומזיקה מידת הכעס, שהיא גם פוסלת מועמד שהיה יכול להיות מתאים, לתפקיד מלוכה.

הרד"ק מסביר בכיוון אחר: "פי' אמר בלבו או בפיו, כי חשב כי זה הוא המלך שצווהו האל למשוח, לפי שהיה בכור בבני ישי ועוד כי ראהו יפה צורה וקומה כשאול, וחשב כי הקדוש ברוך הוא בוחר באנשים יפי קומה וצורה למלכות, כדי שיהא מוראו על העם ... ובלבד שיהיה לבו טוב וישר".

תשובת הקב"ה הייתה: "אל תבט אל מראהו - בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר ... ומאסתיהו למלכות כי איננו הגון לפי לבבו".

לפי פירוש זה, אכן אליאב לא היה ראוי למלכות כלל וכלל ושמואל הנביא אכן, לא חזה זאת.

גם לפירוש זה ניתן למצוא מקור בדברי המדרש. כאשר שאול ונערו הלכו לחפש את האתונות מספר הכתוב: "הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ: וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ:... לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:... וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה:... וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה: וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ" (שם ט' ה-יט עיינו גם בדברינו לפרשיות מקץ + ויגש תשע"ג).

מסביר המדרש: "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא לשמואל, שמואל אתה רואה, אני מראך שאין את רואה, אימתי הראהו, בשעה שאמר לו מלא קרנך שמן וגו' 'ויהי בבואם וירא וגו' ויאמר ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו" (מדרש שמואל (בובר) פרשה יד [ג]).

לפי זה, אכן שמואל הנביא לא הקפיד על לשונו ושילם על כך בתוכחה שקיבל על מועמדותו של אליאב.

למדנו עד כמה צריך לשקול כל מילה היוצאת מפינו, ולהיזהר אפילו מקמצוץ של גאווה.

עם צדיקים כמו שמואל הרואה, הקב"ה מדקדק אפילו על חוט השערה.

הבה נתפלל דווקא בחודש אלול, כי נזכה לשמור על פינו,

ונזכה למנהיגים נקיי כפים ואנשי המעלה כמו שמואל הנביא.