שנת תשס"ט |שבת פרשת שלח

חמדת הדף היומי: דבר תורה מעות קונות

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא (מז עמוד ב) עוסקת בשאלה החשובה מתי עסקה של מכירת מטלטלין נחשבת כגמורה והצדדים אינם יכולים לחזור בהם. כל עסקה של מכירת מטלטלין כוללת שלושה שלבים. השלב הראשון הוא הסיכום בין המוכר לקונה על מכירת החפץ בסכום מסוים. שלב זה נקרא בלשון חז"ל "דברים". השלבים הבאים הם התשלום עבור החפץ- ה"מעות", והעברת החפץ לקונה- "משיכה". כמובן שניתן קודם לשלם ואז להעביר את החפץ, או להפך, קודם להעביר את החפץ ולאחר מכן לשלם.

מוסכם בחז"ל כי גם לאחר ה"דברים", הסיכום בין הצדדים, כל צד יכול לחזור בו. אף על פי כן, קבעו חכמים (מח עמוד א) כי "החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו". לגבי מה קורה לאחר מכן, ישנה מחלוקת בחז"ל. לדעת ריש לקיש, מן התורה החפץ נקנה לקונה רק לאחר המשיכה ורק אז אף צד אינו יכול לחזור בו. לדעת רבי יוחנן, מן התורה החפץ נקנה לקונה רק לאחר נתינת המעות, אולם חכמים תקנו שהוא יקנה לקונה על ידי המשיכה. חכמים תקנו כך מפני החשש הבא. אם הקונה ישלם עבור החפץ לפני שהמוכר יעביר אותו אליו, נמצא שהוא כבר בבעלות הקונה בעוד שהוא עדיין ברשות המוכר. אם תיפול שריפה ברשות המוכר יתכן שהוא יתעצל מלהציל את החפץ מפני השריפה, כיוון שהוא כבר לא בבעלותו. לכן תקנו חכמים שהחפץ ייחשב בבעלות המוכר עד העברתו אל הקונה- המשיכה. רוב הראשונים פסקו כדעת רבי יוחנן, וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט קצח, א).

לכאורה, למעשה רבי יוחנן מסכים עם ריש לקיש שהמשיכה קונה. אולם, אנו מוצאים בחז"ל מספר מקומות בהם השאירו את הדין כדין תורה שמעות קונות. חלק מהמקרים נלמד בדפי הדף היומי של השבוע (מו עמוד ב, מז עמוד א, מט עמוד ב) וחלקם נמצאים במקומות אחרים בש"ס. נציין מקרה אחד שאינו מופיע בדפים הקרובים, הוא לקוח ממסכת חולין (פג עמוד א). הגמרא קובעת כי בארבעה ערבי חג, בגלל הביקוש הגבוה לבשר, בימים אלו הבשר נקנה ללוקח כבר עם נתינת המעות. לדעת חלק מהפוסקים כך הדין גם לגבי קניית יין בערב שבת (חושן משפט קצט, ג).

בעקבות זאת הפוסקים העלו מספר מקרים נוספים בהם יתכן שמעות יקנו. לדעת המרדכי (בבא מציעא תמט) כיוון שהסיבה שחכמים תקנו שמעות לא יקנו הוא מחשש שריפה, במקום שאין חשש שריפה מעות קונות. לדעת הבית יוסף (קצח, א) אם המוכר והקונה מתנים ביניהם שהמעות יקנו אז המעות קונות. שתי דעות אלו הובאו על ידי הרמ"א בשולחן ערוך (שם, ה). הש"ך (שם, ס"ק ט-י) חולק וסובר שגם במקום שאין חשש שריפה וגם במקום שהמוכר והקונה מתנים ביניהם אין מעות קונות, כיוון שלא חילקו חכמים בתקנתם.

מקרה מעניין נוסף שמעלה הפתחי תשובה (שם, ס"ק ו) הוא מה קורה כאשר החפץ מבוטח. לכאורה, גם אם תיפול שריפה והמוכר לא יציל את החפץ הקונה לא יפסיד כיוון שהוא יפוצה על ידי חברת הביטוח. אולם, מסקנת הפתחי תשובה שגם במקרה כזה מעות לא יקנו משני טעמים. ראשית, על פי טענת הש"ך שחכמים לא חילקו בתקנתם. שנית, כיוון שיש לחוש גם להפסד של חברת הביטוח.

סיכום: מן התורה החפץ נקנה לקונה כבר עם נתינת התשלום עוד לפני העברת החפץ אליו, אולם חכמים תקנו שהחפץ יקנה רק עם העברתו אליו, מחשש שיגרם לו נזק, בעודו ברשות המוכר. במספר מקרים העמידו חכמים את הדין על דין תורה שהחפץ נקנה בנתינת התשלום. הפוסקים נחלקו האם יש מקרים נוספים מלבד המפורשים בחז"ל שמעות קונות כדין תורה, או שחכמים לא חילקו בתקנתם ובאופן גורף אין מעות קונות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר