שנת תשס"ט | שבת פרשת כי תבוא

חמדת הדף היומי: פירוק שותפות

לע"נ מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא דנה כיצד חולקים נכס בבעלות משותפת. המשנה (יא עמוד א) קובעת "זה הכלל: כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין" כלומר אם אחרי החלוקה הנכס יוכל להמשיך לשמש לאותה מטרה שהוא משמש כיום אז חולקים אותו בין השותפים. אולם, אם לא יהיה ניתן להמשיך להשתמש בו לאותה מטרה לאחר חלוקה, אזי שותף אחד איננו יכול לכפות על חברו חלוקה של הנכס.

מה כן ניתן לעשות במצב כזה? הגמרא (יג עמוד א) אומרת שהשותף יכול לבוא בדרישה של "גוד או אגוד". כלומר, שותף אחד יכול להציב את הברירה הבאה בפני השותף השני: או תקנה ממני את חלקי או תמכור לי את חלקך. העיקרון הוא שאין להכריח אדם להישאר בשותפות לנצח, ולכן במקום שלא ניתן לחלק את הנכס המשותף, הוא יכול לבוא בדרישה זו שתאפשר לו לצאת מן השותפות או על ידי מכירת חלקו, או על ידי קניית חלק השני.

הראשונים נחלקו אם בכל שותפות ניתן לדרוש "גוד או אגוד." לדעת רבינו יונה (יג עמוד ב ד"ה עלה בידינו) רק בשותפות שלא נוצרה מיוזמת השותפים ניתן לבוא בדרישה של גוד או אגוד. לדוגמא, אם שנים ירשו נכס או קבלו אותו במתנה, אז אחד מהם יכול לומר שאינו רוצה להיות שותף עם השני ולדרוש "גוד או אגוד". אולם, אם שנים קנו ביחד את הנכס, כיון שהם קנו אותו על מנת שיהיו שותפים בו, שותף אחד אינו יכול לבוא בדרישה של גוד או אגוד.

לעומת זאת, דעת הרמב"ם (שכנים א, ג) שבכל סוג של שותפות, אפילו אם שנים קנו או שכרו נכס, ניתן לדרוש "גוד או אגוד." הרשב"א (שו"ת חלק א סימן תתקי"ג) מסביר שטעמו של הרמב"ם הוא שאדם יכול לומר, שבהתחלה הוא חשב שיוכל להיות בשותפות עם אותו אדם, אך בסוף התברר לו שהוא אינו יכול, ולכן הוא יכול לדרוש או למכור את חלקו או לקנות את חלקו של השני.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר