English | Francais

Search


גיליון מספר 26 - פשרה

העקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון



 
1. פשרה כדי למנוע הפסד לבעלי הדין / הרב אליעזר שינקולבסקי
          א.         הקונה חפץ מסויים, וגילה שקיבל חפץ שונה משמעותית ממה שהזמין, הן המוכר, והן הקונה רשאים לבטל את המקח. אם החפץ שקנה בפועל דומה למה שהתכוון לקנות, אלא שהוא באיכות ירודה, הקונה רשאי לבטל את המקח, אבל לא המוכר.
          ב.         במקום שביטול המקח יגרום הפסדים לשני הצדדים, רשאי בית הדין להשתמש בסמכות המוקנית לו מכח שטר הבוררות, ולכפות על הצד שהרוויח מהעיסקה לפצות את הצד שהפסיד ללא אפשרות לביטול המקח, בתורת פשרה.
2. חיוב בעל דין לחתום על שטר בוררות בין לדין ובין לפשר / בית הדין האזורי ירושלים
דעת הרב אליעזר שפירא:
          א.         בית הדין רשאי לכוף בעל דין לחתום על שטר בוררות 'בין לדין ובין לפשר', במידה ובעל הדין הוא עשיר, או ציבור, מכח כפיה על לפנים משורת הדין.
          ב.         לעניין זה, מעמדה של ישיבה הוא כשל ציבור.
          ג.          במידה ובעל הדין אינו מוכן לשמוע בקול בית הדין, ניתן לכתוב כתב סירוב, אבל אין לתת היתר פניה לערכאות.
דעת הרב משה יוסף מילצקי
          א.         אין אפשרות לכוף את אחד מבעלי הדין להסכים לפשרה.
          ב.         אם אחד מהצדדים אינו מוכן מלכתחילה לקבל את הדיינים בין לדין ובין לפשרה, רשאים הדיינים להסתלק מלדון.
דעת הרב שמחה מירון
          א.         ניתן לכפות על חתימה על שטר בוררות 'בין לדין ובין לפשרה'.
          ב.         לחתימה זו אין משמעות הלכתית, במידה ומדובר בבי"ד הקבוע בעיר, שכן סמכותו אינה מכח הסכמת בעלי הדין, אלא מעצם היותו בית הדין הקבוע. מטרת החתימה היא רק לאפשר את יכולת הכפייה של בית הדין ע"י ערכאות.
          ג.          על כן, בבית דין קבוע, בין אם חתמו ובין אם לא, אם הדיינים רוצים לפסוק פשרה, יש צורך בעשיית קנין עם בעלי הדין, על מנת שלפשרה יהיה תוקף.
          ד.         במידה ומדובר בבית דין קבוע, אף אם אחד מבעלי הדין אינו מוכן לחתום על שטר בוררות גם לפשרה, אין בית הדין רשאי להסתלק מלדון.
3. כפיית פשרה הקרובה לדין על בעלי הדין / הרב צבי יהודה בן יעקב
          א.         אדם שהתחייב לחברו, וישנו ספק אם חברו מחל לו, חייב המתחייב לשלם, משום שהחוב ברור, והמחילה מסופקת.
          ב.         למרות זאת, אם בית הדין רואה שהספק אכן ספק משמעותי, הוא רשאי לכפות על הצדדים פשרה, ולחייב את המתחייב רק בחלק מהסכום.
          ג.          כפיית פשרה זו אפשרית, אף אם הצדדים לא כתבו בשטר הבוררות, שהם מסמיכים את בית הדין לעשות פשרה.
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.