שנת תשע"א | שבת ראה

מספר גדול של אנשים (המספר המדויק איננו ברור) התאחדו בזמן האחרון תחת הדגל של "העם דורש צדק חברתי". השאלה: מהו "צדק חברתי"? עדיין לא נתבררה. מתוך הכרות (לא מעמיקה) עם דרישות המפגינים מתברר כי טענתם העיקרית היא על חלוקה לא צודקת של המשאבים הלאומיים. במילים אחרות, תנו יותר למי שקיבל עד כה פחות, או הורידו את נטל המס וגבו פחות מיסים משכבות הביניים.

עם התגברות הבעיות הביטחוניות עלתה על הפרק השאלה מי ידחק את רגלי מי? מי יגבר במאבק על דעת הקהל, "הבטחוניסטים" או "החברתיים"?

בהפטרת פרשת ראה אנו קוראים את קריאתו של הנביא:

"בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ"

                                                                          (ישעיהו נ"ד יד).

הנביא קורא בנבואתו לצדק חברתי: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק" שיבטיח בטחון "כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ". למה התכוון הנביא בדבריו?

בדברינו לפרשת דברים השנה, הסברנו את פשר המושג: "צדק" מבחינת הממשלה -  רשות מבצעת היא סממן הכרחי ומרכזי של כל ישות מדינית עצמאית. עצמאות מדינית היא חלק בלתי נפרד מחזון הנביאים.

איזו עצמאות? איזו רשות מבצעת? על כך עונה הנביא תוך הדגשה כפולה:

"אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

חוק וסדר=משפט, הם תנאי יסודי לפעולה תקינה של רשות מבצעת בכל דור ובכל מקום. הנביא ישעיהו מחדש, כי השלטון צריך להתחשב גם בשיקולים של צדק וצדקה. רגישות חברתית והתחשבות בצורכי החלקים החלשים של החברה, חייבים להיות נר לרגליו של שלטון המבוסס על חוק. בלעדיהם המשפט הוא "מספח".

מה שהפריע ועדיין מפריע לי היא העובדה שבתוך השיח המתנהל בין האוהלים, אינני שומע כמעט דיון בשאלת החובה להתרחק מעושק, דווקא מצד האזרחים.

יושר ועושק  הם שני מושגים סותרים. הייתי שמח מאוד לו שאלת היושר האישי הייתה עולה על הפרק ביתר שאת.

השאלה של "נשאת ונתת באמונה" היא שאלת יסוד חברתית-מוסרית-דתית, לפי מה שלימדונו חז"ל. שאלה זו נכונה גם ביחסי האזרח והשלטון מצד האזרח. מי שצדק חברתי בפיו צריך להעלות גם את שאלת היושר האישי ביחסיו עם השלטון, הבאה לידי ביטוי בעיקר בהצהרות אמת מול רשות המס. הייתי שמח יותר אם כל חלקי החברה בישראל היו רואים בהעלמת מס בעיה מוסרית וחברתית ממדרגה ראשונה. לענ"ד, זו גם בעיה "דתית=תורנית" כבדת משקל. אי תשלום מס אמת על ידי כל חלקי החברה מחייב את הממשלה להכביד את נטל המס דווקא על ה"מעמד הבינוני".

הציבור הדתי-לאומי ורבניו נשארו ברובם מחוץ לאהלים,

יתכן וזה הזמן להחליט מהו צדק חברתי מבחינתנו

ואז לנסות להצטרף כמובילים למאבק

שיחרוט על דגלו את קריאתו של הנביא: 

"בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק",

ממילא אולי יפתרו ביתר שאת גם הבעיות הביטחוניות:

"כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ".