שנת תשע"ב | שבת פרשת ויקהל פקודי

חמדת משפט: רשלנות מקצועית – דיני נזיקין

סיפור המעשה וטענות הצדדים:

התובעים, משפחת א. מכרו דירה, והנתבע, עו"ד פ. טיפל במכירת הדירה מטעם התובעים. תמורת עבודתו בענין קיבל הנתבע מהתובע סך 2,900 ₪.   החוזה נשלח ע"י הנתבע לתובעים סמוך לתאריך החתימה. התובע / אשתו העירו את הערותיהם. החוזה תוקן ע"פ הערותיהם, אולם לא נשלח אליהם שוב לאחר התיקונים. בזמן החתימה, מיהרו.

לטענת התובעים, רשלנות הנתבע בהכנת החוזה גרמה להם הפסד בסך 11,948 ₪, שכן נכתב בחוזה תשלום על בסיס דולרי, ולא על בסיס שקלי.

בנוסף, טיפולו של הנתבע בעסקה, ובמיוחד בכל הקשור להכנת החוזה היה רשלני עד כדי כך שלא מגיע לו שכר עבור עבודתו. ולפיכך עליו להחזיר את שכה"ט בגובה 2,900 ₪ שקיבל. ניתן ללמוד על התרשלות הנתבע, מחוסר סדר בסעיפי ההסכם (כפילות המספרים 30,31). ומעניינים נוספים.

מן העבר השני, הנתבע טוען שהוסבר לתובעים שמדובר בעסקה דולרית וזו היתה בחירתם.  כך עולה גם מחתימת התובע על לוח התשלומים.[1]

בנוסף, הנתבע טוען כי התובע הכפיש את שמו בצורה קשה בקהילה ובין מתווכי הדירות, ובכך גרם לירידה משמעותית ביותר בהכנסותיו. הוא היה רגיל לשמש כעו"ד לפחות בשלוש עסקאות בחודש ומאז הסכסוך, לפני כשנתיים, אין אליו פניות ממתווכי האזור.

דיון:

בפני בית הדין העידו עוה"ד שייצגו את הצד הרוכש, ולדבריהם בכל שלבי הרכישה דובר על מחיר דולרי. כמו כן, סעיפים רבים בחוזה מעידים כי מדובר בעסקה דולרית, ובייחוד לוח התשלומים עליו חתם התובע. בנוסף, ההלכה בשו"ע [2] היא כי החותם על שטר, אינו נאמן לטעון שלא ידע מה כתוב בו, או שחשב שכתוב בו דברים אחרים. גם אם נמצאו טעויות קלות בסעיפי החוזה, אין מדובר בהתרשלות.

לאור כל האמור, דוחה בית הדין את תביעות התובעים.

ביחס לטענת הנתבע, שהתובע במעשיו גרם לירידה בהכנסותיו. מן ההיבט העובדתי, בפני בית הדין העיד מתווך על כך שהתובע אכן דיבר כנגד עבודת הנתבע והוא הפסיק לשלוח אליו לקוחות.

ישנם מצבים שמחייבים אדם על נזק שגרם בדיבור: המעיד עדות שקר בחברו חייב לשלם כל מה שהזיק.[3] יסוד חיוב עדי שקר בתשלום הוא מדינא דגרמי. [4]

וכך כתב האדמו"ר הזקן: "אסור להזיק ממון חבירו...ואפילו לגרום נזק לחבירו בין במעשה בין בדבור אסור... וכל הגורם נזק לחבירו אפילו בענין שפטור מדיני אדם חייב בדיני שמים" [5]

מאידך, ישנן לכאורה כמה סיבות לדחות את תביעת הנתבע.

בענין מניעת רווח (בשונה מנזק הגורר הפסד) עולה מן הירושלמי, שאם אין וודאות לרווח, אין מקום לחיוב ממוני[6]  מעיקר הדין. אם הסיבה לאי תשלום הנזק שגורם המבטל כיסו של חברו היא משום דהווי גרמא,[7] הרי שחייב אמנם לשלם מדיני שמים. במקרה זה ביה"ד מוסמך לחייבו בתשלום.[8]

בתשובת "תרומת הדשן" [9] דן באדם שהוציא שם רע על אדם ששימש כשליח ציבור, ובעקבות כך פוטר מעבודתו כש"ץ:

בחלק הראשון של השאלה הוא קובע ש"שמעון לא הזיק כלום ממון של ראובן וגם הוא לא בטלו ממלאכתו אלא ע"י גרמות נסתלק ע"י אחרים, וכה"ג הוי גרמא בנזקים... בנ"ד גרמא דבטילה כה"ג לא שכיחי כלל, שיוציא אחד ש"ר דשקר על חבירו ויחזיק דבריו בש"ר גדול כזה שע"י כך יסלקוהו הקהל ויאמינו לדבריו". [10]

עם זאת הוא מסיים בכך שלבית הדין סמכות לחייב שלא מן הדין: "אמנם נראה דאע"ג דמדינא לא יתחייב שמעון כמו שביארתי, מ"מ אם רצו הב"ד וקנסו כדי לעשות גדר וסייג ולסכור פי דוברי שקר ומוציאי ש"ר הרשות בידם, כפי מה שנראה להם צורך לפי הענין וכן משמע בתשובת הרא"ש וכן ראוי לעשות.".

למעשה, בנדון שלפנינו אף שלא הייתה הרשות ביד התובע לנקוט בצעד קיצוני כהשמצת הנתבע לא ראינו הצדקה לחייב אותו בתשלומים שכן היו תלונות נוספות, כך שלא מוכח שהיה שקר בדברים.

החלטה:

התביעה והתביעה הנגדית נדחות

הרב אליעזר שנקולבסקי

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר