שנת תשע"ב | שבת פרשת תזריע מצורע

פרשת השבוע: יונתן לא משתתף ב"פריימריס"

כיוון שראש חודש אייר הבעל"ט חל ביום ראשון, נקרא השבת בהפטרת "מחר חודש".

בהפטרה זו מתאר הנביא את אחת הפגישות של דוד ויונתן. ננסה בדברינו לברר את השלבים השונים של תהליך מיוחד זה שהתפתח בפגישות אלה, תהליך שעיקרו ויתור של יונתן על מעמדו כיורש העצר הנוכחי והמלך הבא והסיכום על שותפותו בשלטון עם דוד כמלך.

יונתן היה בנו בכורו של שאול המלך ומעמדו כמנהיג הבא של עם ישראל היה בלתי מעורער. יונתן גם זכה לתמיכה עממית חזקה ורחבה (עיינו שמואל א י"ד). כמעט ואיננו מכירים בתולדות עמנו בפרט ובהיסטוריה הכללית מקרה דומה בו ויתר מועמד בעל סיכוי כה גבוה על מעמדו לטובת מועמד טוב ממנו.

הפעם הראשונה בה מתוארת פגישה בין יונתן ודוד מצויה לאחר נצחונו של דוד על גולית הפלשתי. וזה לשון הכתוב:

"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ:... וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ: וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ"     

(שמואל א פרק יח א-ד).

העברת המדים=הבגדים, כולל הנשק והחגור יש להם משמעות אחת בתנ"ך והיא העברת השלטון והמעמד. כריתת הברית מעניקה תוקף חוקי לויתור זה. בברית זו העביר כנראה יונתן את נאמנותו מאביו אל דוד, עובדה שלא נעלמה גם מעיניו של שאול. דוד מבהיר זאת ליונתן בדברים הבאים:

"וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שם כ' ג)

וכן מודגש  בדבריו של שאול אל יונתן:  

"וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ: כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא" (שם, שם ל-לא).

בין שתי האמירות הללו מחזקים ומחדשים דוד ויונתן את הברית ביניהם:

"וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְקֹוָק וְלֹא אָמוּת: וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְקֹוָק אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְקֹוָק מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד: וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ"  (שם, שם יד-יז).

הברית הזו כוללת שבועה וגם התחייבות של דוד שבמסגרת הליך העברת השלטון אליו, לא רק שיונתן לא יפגע אלא גם שמשפחתו לא תשלם את המחיר שהיה נהוג לשלם במקרים שכאלה. תוקפה של ברית זו הוא גם לדורות הבאים. לכן מדגיש זאת יונתן גם בדבריו הבאים:

"וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק לֵאמֹר יְקֹוָק יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"  (שם, שם מב).

בפגישתם האחרונה מגיעים דוד ויונתן לסיכום הבא:

"וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן: וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ"  (שם, כ"ג טז-יח).

הסכם זה הופך את יונתן לשותפו של דוד בשלטון כמשנה למלך. אם היינו זוכים, הרי ששותפות זו בין בן לאה ובין בן רחל, בבחינת שותפות בין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, הייתה יכולה לקדם את האחדות בעם ישראל, מה שהיה כל כך חסר בהמשך הדרך. ראשיתה של  אחדות זו בגדלות הנפש של יונתן בן שאול, שויתר למענה על המלכות.

כמה רחוקה התנהגות זו מהתנהגותם של מועמדים לשלטון, המקדישים ימים ולילות להוכיח לכולם שהם ורק הם ראויים.

לקראת ערב יום העצמאות הבעל"ט, הבה נתפלל כי נזכה גם אנו למנהיגים - תלמידים של דוד ויונתן,

ונאחל לעם ישראל כי נזכה בקרוב לגאולה שלמה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר