דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשע"ב | שבת פרשת בלק

שו"ת במראה הבזק: נאמנות עד אחד לפסול יהודי מיהדותו

אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand

שבט תשנ"ג

שאלה

אדם שהינו מעורב בפעילות הקהילה כבר שנים רבות. הוא מצטרף באופן תמידי למניין, ולעיתים הוא העשירי במניין. כמו כן הוא נוטל חלק בפעילות הקהילתית, והינו אף שומר כשרות כו'.

לאחרונה, בא אלי אדם פרטי, הטוען שהאיש הנ"ל אינו יהודי. הוא הראה לי כמה מסמכים אשר משתמע מהם אך לא באופן מוכח שאמו של הנ"ל לא היתה יהודיה. אני חייב לציין, שהאדם שפנה אלי, אינו מוכר לי, ומניעיו גם הם לא ידועים לי.

שאלתי איפוא כדלקמן:

א. האם עלי בכלל להתייחס לטענות אלו?

ב. האם יש "ספק" בעניין הצטרפותו של הנ"ל למניין?

ג. האם מוטל עלי לחקור את הנושא?

תשובה

א. האדם שעליו מדובר, מוחזק אצלכם כבר שנים רבות כיהודי כשר, ולכן אין בכוחו של עד אחד להרע חזקה זו¹.

ב. באשר למסמכים, יש לחלק בין שני סוגים:

א. תעודות שיש להסתמך עליהן מדין "שטרות העולים בערכאות של עכו"ם"², כגון מסמכים של בית-משפט, ויש אומרים - גם מסמכים ממשלתיים³;

ב. מסמכים שאינם רשמיים, אותם אין לקבל כראיה.

מכל מקום, למעשה, גם במקרה של מסמכים משפטיים, אל לנו לבטל את יהדותו על דעת עצמנו, אלא בית-דין מוסמך יפסוק בזה.

________________________________________________________

1 בגיטין דף ב ע"ב מבואר שעד אחד אינו נאמן כנגד חזקה, ועיין גם שם תוס' ד"ה הוי דבר, וקל וחומר אם העד אינו מעיד על סמך ידיעת עצמו אלא על-פי מסמכים.

2 גיטין דף י ע"ב, ועיין עוד בשו"ת "כתב סופר" (סי' כג) ששטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים מן התורה לא רק לעניין ממון אלא גם לעניין איסור.

3 א. רש"י גיטין דף י ע"ב ד"ה בערכאות: "מקום בית ועד דיינים קבועים שלהם", וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' סח סעיף א. ויש פוסקים שסוברים, שיש לקבל גם תעודות ממשלתיות רשמיות, מטעם "דלא מרעי אנפשיהו" (עיין "פסקי דין רבניים", חלק יא עמ' שמ).

ב. כאשר יש לחוש שהתעודות הומצאו בדרך לא-חוקית, כגון שוחד, אין להסתמך עליהם, עיין מהרשד"ם (אה"ע סי' קמד): "אין כלל להביא ראיה מכתבי ערכאות מפני שרובן מוחזקין במקבלי שוחד".

והמהרנ"ח (ח"א סי' פ"ד) כתב שיש הבדל בין שופטים גדולים מערים מפורסמות שאינם חשודים, לבין שופטים של כפרים וערים קטנות שאצלם יש לחשוש לקבלת שוחד. כאשר החתימות אינן ברורות, או שעולה חשד ביחס לתאריך, הרי שאין להסתמך על תעודות כאלה (עיין ב"פסקי דין רבניים" הנ"ל). בכל מציאות שאדם מציג תעודה שזויפה, אף אם יכול להצדיק את מעשהו, לא קיים הכלל "לא מרעי אנפשיהו", ואין לסמוך על תעודה במקרה זה. ולכן, תעודת-טבילה שמונפקת על-ידי כומר, אינה נחשבת לראיה (עיין בהרחבה ב"פסקי דין רבניים" חלק יא עמ' שמ). ויש להעיר ששם נכרי מובהק אינו נחשב לראיה.

לראש העמוד