שנת תשע"ג | שבת פרשת לך לך

א.  הבן חייב בפדיון¹.

ב.  האם אינה חייבת לפדות את בנה².

ג.  הבן אינו כהן ולא חלל - אלא ישראל³  [ואם יש לאם בנות מן הגוי, הן פסולות לכהן]⁴.

ד.  לרוב הדעות אין מוטלת חובה על בית-דין לפדות את הבן⁵.

ה. במקרה דומה פסק הרב ישראלי⁶ שיפדוהו ע"י בית-דין באופן הבא: יושיבו בית-דין של ג' ויזכו לקטן מעות על מנת⁷ שיפדוהו בהן, ואחר-כך יפדוהו במעות אלה. והפודים יכולים לברך את שתי הברכות, וטוב שיביאו פרי חדש לברכת שהחיינו.

ו.  הואיל ובמקרה שלנו הילד כבר בן תשע, והואיל ו"מצוה בו יותר מבשלוחו", הרי אם יש סיכוי סביר שיפדה עצמו כשיגדל, אפשר לפדותו עכשו על תנאי⁸, דהיינו יזַכו לקטן מעות כנזכר בסעיף ה', וכשיפדוהו בית-דין של ג', יאמרו שהפדיון חל רק על מנת⁷ שהקטן לא יפדה עצמו כשיגדל. אבל אם יפדה עצמו כשיגדל, כי אז הפדיון הנוכחי אינו חל⁹, ויפדוהו עכשו בלא ברכה, וכשיגדל¹⁰, יפדה עצמו ויוכל לברך את שתי הברכות.

 ___________________________________________________

1 בכורות (מז ע"א), שו"ע יורה דעה (סי' שה סעיף יח).

2 קידושין (כט ע"א), שו"ע יורה דעה (סי' שה סעיף ב).

3 שו"ע אבן העזר (סי' ז סעיף יב).

4 שם (סי' ד סעיף ה) ו"בית שמואל" (שם, סק"ב וסעיף יט).

5 עיין קידושין (כט ע"א), שם לומדת הגמרא שבית-דין חייבים למול קטן, אם אביו לא מל אותו, מן הפסוק "הִמול לכם...", אך לגבי פדיון-הבן אין לימוד כזה, עיין שו"ת "יביע אומר" (חלק ח' יורה דעה סי' לא סעיף ה). אך ה"חתם סופר" (חיו"ד סי' רצז) סובר שמצוה על בית-הדין לפדותו כמו שמצוה עליו לדאוג למילתו.

6 כדעת הש"ך (שו"ע יורה דעה סי' שה ס"ק יא וכ') ועיין "נקודות הכסף" שם באורך, וכן נפסק בהגר"א (שם ס"ק יז), וכן פסק הרב א"י הכהן קוק "דעת כהן" (סי' קפו) ועוד פוסקים, עיין "במראה הבזק" (ח"ב סי' פט).

ואמנם זה שלא כדעת רמ"א (שם סעיף י) והט"ז (שם ס"ק יא) ועוד פוסקים.

7 בתנאי של "על מנת", או "מעכשיו" - אם.

8 "חמדת שלמה" (סי' לא, הובאו דבריו ב"פתחי תשובה" שם ס"ק טז).

9 במקרה זה אפשר לתת את הפדיון לכהן במתנה על מנת להחזיר, המועילה, כמו שכתוב בקידושין (ו ע"ב) ובשו"ע יורה דעה (סי' שה סעיף ח), והכהן יחזיר אותן המעות.

10גדול הוא בן י"ג שנים ויום אחד שהביא שתי שערות, והילד יבדוק את עצמו בעניין זה.