שנת תשע"ד | שבת פרשת תצוה

בדברינו לפרשת תצווה בעלון 'חמדת ימים' לשנים תשס"ד ותשס"ט, עסקנו ב'חושן המשפט' המונח על לבו של הכהן הגדול. גם השבוע נשתדל להוסיף על כך.

רש"י מנסה להסביר: מדוע מכונה החושן, חושן המשפט? וז"ל:

"שמברר דבריו והבטחתו אמת, ... שהמשפט משמש שלש לשונות דברי טענות הבעלי דינים, וגמר הדין, ועונש הדין, אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון, וזה משמש לשון בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו" (שמות כ"ח טו).

בהמשך הפרק (שם, שם ל) מוסיף רש"י:

"ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כ"ז כא) ושאל לו במשפט האורים".

מתוך פירושיו של רש"י, ניכר הקושי בהבנת הקשר בין החושן המונח על לבו של הכהן הגדול ובין מערכת המשפט.

ברשות הקוראים, ננסה להציע הסבר המבוסס על שיטת תלמידי הגר"א, הבוחנת את ההבדלים בין מה שמופיע בפרשיות המשכן, לפני חטא העגל ובין מה שמופיע לאחריו.

ההבדלים רומזים לנפילה הרוחנית הגדולה שהתרחשה בעקבות חטא זה.

ההשואה בין פרשתנו לפרשת פקודי, מגלה את ההבדל הבא: בפרשתנו נאמר:

"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:.. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד" (שמות כ"ח טו, כט-ל).

בביצוע בפרשת פקודי נאמר:

"וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:... וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: (שם, ל"ט ח, כא).

החושן נקרא רק חושן, בלי קשר למשפט וגם עניין היותו מונח על ליבו של אהרון נעלם.

בדברינו לפר' תצווה בשנים תשס"ד ותשס"ט, גם הראנו ששלמה המלך ניסה להחזיר את העם למצבו לפני חטא העגל, לכן, עשה שוב ארבעה כרובים בקדש הקדשים (עי"ש).

על שלמה המלך גם נאמר: "בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב 'ישר דברי אמת' (ראש השנה  כ"א ע"ב).

אם כך, נציע את ההצעה הבאה:

לפני חטא העגל, היה עם ישראל במדרגה שבה היה אפשר לדון גם על דברים שבלב, באמצעות חושן המשפט, שהיה מונח על לב אהרון. אפשרות זו התבססה על הרמה הרוחנית הגבוהה של אהרון הכהן וגם על רמתו הרוחנית של העם, שחזר אל מצבו של האדם הראשון קודם החטא.

לצערנו, אחרי חטא העגל נפלנו שוב. מאז נקבעה הלכה לדורות ש'דברים שבלב אינם דברים' וגם החושן איבד את כינויו חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, ואנו חייבים לנהל את מערכת המשפט העברי, רק על פי הוכחות שעומדות במבחן השכל הישר ועדויות בדוקות מהשטח. זוהי הדרך היחידה להשגת הצדק.

הבה נתפלל שנוכל לכוון לאמת ולמשפט הצדק