שנת תשע"ד | שבת פרשת ואתחנן

בתחילת פרשתנו משה רבנו מתחנן לקב"ה, שיתיר לו להיכנס לארץ המובטחת. עם ישראל זכה בדורות האחרונים למה שמשה רבנו לא זכה - קיבוץ בניה לתוכה ובניינה של הארץ מכל הבחינות - דבר שלא קרה מאז ימי חורבן שומרון לפני כ 2700 שנים. (כל הלומד את דברי הנביאים של אותה תקופה, רואה בבירור שהמצב הרוחני בדורנו טוב יותר לאין שיעור, מהמצב ברב רובה של התקופה בממלכת ישראל ובממלכת יהודה, וזאת מבלי לדווח על המצב בירושלים בימי הבית השני ובעיקר ערב חורבנו).

השבועות האחרונים היו עצובים, הן בגלל הלוח העברי ומועדיו (כן, גם תשעה באב נקרא מועד והמקור לכך הוא מצמרר) והן בגלל חטיפת הנערים ורציחתם (גם החטיפה והרצח של הנער הערבי, שאומנם נעשה על ידי בודדים מוקעים, הוסיף לעצב). נוסף על כך את האבל על נפילתם בקרב של גיבורי ישראל הנפלאים. אין לשער את אבלם של בני משפחותיהם וסבלם של תושבי הארץ, בעיקר המוגבלים והנכים, שאפילו לרוץ למרחב המוגן לא יכלו ובמיוחד סבלם של תושבי הדרום שחייהם הפכו לסיוט בגלל חבורת מרצחים, שגם הכינוי שפלים הוא מחמאה עבורם. מצב זה חייב להדיר שינה מעינינו.

לכאורה, תפילת נחם, שאמרנו בתפילת המנחה של תשעה באב, הייתה רלוונטית ועכשוית.

עיון מעמיק במאורעות ובתפילה מביא למסקנה אחרת.

נצטט חלק מתפילת נחם וננסה לשאול את עצמנו, אכן? (לתפילה זו שמקורה בתלמוד הירושלמי כמה וכמה נוסחים. הנוסח כאן הוא נוסח אשכנז וספרד)

"נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחֳרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה, והחריבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונות, ויירשוה עובדי זרים (נוסח אחר: עובדי פסילים), ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון בְּמַר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, כי אתה ד' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור: ואני אהיה לה נאם ד' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ד', מנחם ציון ובונה ירושלים".

האם יש משפט אחד (מלבד הפתיחה והסיום) שהוא נכון בימנו אלה?

ירושלים איננה כאישה עקרה שראשה חפוי ובניו של הקב"ה אינם נטבחים בפוגרומים. ירושלים בנויה לתפארה (כמובן שיש עוד מה לבנות) ובחורי ישראל נהרגו כשנלחמו את מלחמות ד' בגיבורים.

מי שאומר נוסח זה, מסתכן באמירת אי אמת ובכישלון בתחום הכרת הטוב, שהוא מידה יסודית בעבודת ד'.

גבורתם של הלוחמים, העמידה בגבורה של תושבי העורף הקרוב והרחוק והאחדות הנפלאה היא ההפך הגמור מהמצב הנורא, הבא לידי ביטוי בתפילה חשובה זו.

הרב הראשי לישראל, הרה"ג שלמה גורן זצ"ל, הציע נוסח חדש אבל חסרונו העיקרי הוא בהתעלמות ממצבו של הר הבית וחורבן המקדש, תחום שבו עדיין רבה מאוד הדרך.

לכן, אציע בענווה לפני גדולי ישראל מכל החוגים, להתאסף יחד עם הרבנים הראשיים ולעשות "תיקון גדול".

לחזק את ההודאה לקב"ה על כל הטוב שגמל עמנו ועל הניסים והנפלאות המתחדשים בכל יום וגם להציע נוסח חדש, שכולל בתוכו את הצער על חורבן המקדש והמצב בהר הבית ומביא בחשבון את מצבה החדש של ירושלים בעיקר ב 47 השנים האחרונות.

יהי רצון שבזכות האחדות, נתקן את הקלקול של שנאת חינם

ובזכות הגברת לימוד התורה, נתקן את שאר החטאים

ונזכה שינוחם כל עם ישראל מן השמים בבניינם השלם של ציון, ירושלים ומקום מקדשנו.