שנת תשע"ד | שבת פרשת נצבים וילך

שו"ת במראה הבזק: שאלת רשות לזימון מבעלת הבית

(מתוך ח"ה)

ג'ורג'יה, ארה"ב                                                  Georgia, USA

אדר א' תש"ס

שאלה

אלמנה בקהילתנו, לפעמים מזמינה אורחים לארוחת שבת קודש, וכשנמצאים שם ג' גברים, היא מבקשת שהמזמן יזכיר "ברשות בעלת הבית" בברכת הזימון שלו. אורח אחד סירב, בטענו שעליו לבקש רשות מבעל הבית מכיוון שיש לבעל הבית זכות לזמן – זכות שאין לבעלת הבית האלמנה. מאידך, האלמנה טוענת שמכיוון שהאורח חייב לברך אותה ב"ברכת האורח", לכן יש לה זכות לבחור את המזמן. לפיכך, עליו לבקש רשות ממנה בברכת הזימון. מי צודק?

תשובה

זכותו של בעל - הבית לבחור את המזמן¹, ונראה שמכך נובע המנהג להוסיף בזימון: "ברשות בעל- הבית", יחד עם כהנים, מרנן ורבותי², ולכן מן הנימוס וממילא מן הדין לכבד את בעלת – הבית³, האלמנה, ולומר ברשות בעלת - הבית.

_____________________________________

1 שו"ע או"ח "משנה ברורה" (סי' רא סק"ד בשם "פרי מגדים"), וראיתו מברכות מו ע"ב, דרבי נתן לרב לברך, אף דרבי חייא שהיה גדול מרב, גם הוא ישב באותה הסעודה. עיין עוד ב"משנה ברורה" (שם ס"ק ו-ז).

2  המקור לבקשת הרשות מובא: בשבולי הלקט אות קמ (מובא בב"י או"ח סי' קסז):  "מצאתי בשם רב האי גאון המברך נוטל רשות מחברו דרך כבוד ואומר ברשות מורי... והם עונים ברשות שמיים. שכך שנינו בברכות נ"ה ע"א ראה קראתי בשם בצלאל - אמר לו הקב"ה למשה,משה הגון עליך בצלאל...וכן בסעודה כל בני הסעודה בוחרים להם הכהן או החשוב לברך, ואומרים לו ברך. כלומר, אתה נאה והגון לפני הקב"ה לברך וכל שכן לנו.  והוא אומר ברשות רבותי: זה אני יודע, אם אתם מסכימים, שהקב"ה מסכים עמכם וכו'...".

כלומר, המברך אומר ברשות רבותי משום כבוד הממנים אותו וכל שכן לבעל הבית שבידו לבחור כנ"ל. וכן כתב "כל בו" (סי' כה) "ומדרך המוסר לכל מי שיברך שיטול רשות מן הגדולים המסובים שם" - ואם כן ודאי שגם מדרך המוסר ליטול רשות ממארחו.  עוד הביא בשו"ת "תורה לשמה" (סי' לד) ראיה מערכין (יא ע"ב) שחזקיהו נמלך בציבור ונטל רשותם להקרבת העולה, אף על פי שהיה מלך, וכן מלאכי השרת נותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. ועוד טעם לאמירת "ברשות", בהמשך דברי שבולי הלקט הנ"ל, וכן כתב בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד סי' כב) כדי לעורר את המסובים שיתנו דעתם לברכה, ויכוונו לצאת ידי חובה.

3  זכר לדבר אפשר למצוא בגמרא ברכות (מח ע"א) בעניין ינאי המלך, אשתו וברכת המזון.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר