שנת תשע"ה | שבת פרשת ויחי

חמדת הדף היומי: דינו של ייבום על ידי קטן מעל גיל תשע

מובן מאליו, כי קידושין ונישואין לא שייכים בקטנים, שהרי על מנת ליצור קידושין ונישואין צריכים דעת של המקדש, שאינה קיימת במלואה כאשר המקדש אינו בר מצוה. המקרה היחיד שבו יתכן קטן מתחת לגיל בר מצוה הנשוי לאשה מדאורייתא, הוא על ידי מצוות ייבום, שאותה הוא מקיים, ובכך ממשיך את נישואי אחיו.

ברור אמנם, שקטן פחות מבן ט' שנים אין ביאתו ביאה (סנהדרין, יבמות נז ע"ב ועוד) ואם בא על יבמתו אינו כלום, אמנם הגמרא אומרת (יבמות צו) שמעל גיל ט' קונה ביאתו כמאמר מדרבנן.

נחלקו הראשונים מה היה צריך להיות הדין לגבי קטן: לדעת רמב"ן (נדה מה, יבמות צו) מדאורייתא היה צריך להיות הדין שקונה לגמרי כי לא צריך כוונה לקניין בייבום, ומדרבנן הפקיעו את קניינו והפכו אותו רק למאמר. אמנם, תוספות (יבמות נז ע"ב, קידושין י ע"א וכן רשב"א) לומד מהגמרא בקידושין (י ע"א) שממעטת מהפסוק 'אשר ינאף את אשת איש', שהבא על אשת קטן אינו עובר על איסור. מזה למד תוספות שמהתורה קטן אינו קונה את יבמתו, אלא שתיקנו חכמים שביאתו תחשב כמו מאמר.

ברש"י יש סתירה בין דבריו בקידושין (יט) שם הוא אומר כשיטת רמב"ן שמדאורייתא ביאתו של היבם קונה, ורק מדרבנן לא קונה, וביבמות (צו) רמב"ן מדייק מדבריו שאומר שלא קונה מהתורה.

העונג יום טוב (קעט) מבאר שלדעת תוספות הסיבה שלא קונה מדאורייתא, למרות שבייבום לא צריך כוונה על מנת לקנות את היבמה, היא מכיוון שמערכת הנישואין כוללת בתוכה שעבודים הדדים, ולא ניתן להטיל אותם על הקטן. בגלל ההשלכות הקנייניות שלא יכולות לחול עליו, אין הקטן קונה כלל כיון שאין אישות לחצאין, והפסוק חידש שמי שבא על אשת קטן אינו חייב מיתה, מכיוון שאין לקטן קניין גמור.

רמב"ן מביא ראייה לשיטתו מתוספתא (יבמות פרק יא) הכותבת שכל שאין צריך דעת בביאה, ביאתו ביאה. ומוכח מזה שבייבום היבם קונה למרות שהוא פחות מבן ט'. עונג יו"ט דוחה ראייה זו ומבאר שהתוספתא באה להסביר את ההבדל שבין יבם חרש שקנה את יבמתו, לבין בעל חרש, שהיבם לא קונה אותה, כיון שקידושין צריכים דעת.

יד המלך מקשה על רמב"ן שלכאורה מפורש במשנה ביבמות (דף צו ע"ב) שאם קטן בא על יבמתו, ולא בא עליה אחרי שהגדיל, ונשא אישה אחרת כשהיה גדול ומת, אחיו חולץ לאחת ומייבם לשנייה, ורואים שהראשונה אינה נחשבת אשתו של הקטן מדאורייתא. אחרת זה כמו שתי יבמות שנפלו מבית אחד, ואם כן אם חלץ לאחת, נאסר בצרתה?

עונג יו"ט מוסיף שגם לשיטת תוספות, שהקטן קנה את יבמתו מדאורייתא, מכל מקום כשיגדל לא יוכל להוציא את היבמה בגט ולפטור אותה, כי כאשר הוא קטן הוא לא קיים את מצוות ייבום. לפי זה ניתן לתרץ שכיון שהקטן לא קיים מצוות ייבום באשה זו, הרי שעדיין זיקת האח הראשון קיימת עליה, והאח השני יוכל לחלוץ לה, ולכוון שבא לחלוץ לה מזיקת של הראשון, כך זיקת האח השני (הקטן שהגדיל) תישאר והוא יוכל לייבם את האישה השנייה מדין זיקת הקטן.

סיכום: נחלקו הראשונים האם קטן מעל גיל תשע קונה את יבמתו, מדאורייתא, או רק מדרבנן. ביארו האחרונים שהסיבה שלא יוכל לקנות את יבמתו, היא משום שקניין זה כולל בתוכו מחויבות ואחריות שהתורה לא מטילה על קטן. לדעת העונג יום טוב גם לשיטה שקנה את יבמתו, יהיה זה כדין קנין, ולא כקיום מצוות ייבום.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר