|
 שנת תשס"ח | שבת פרשת באשו"ת במראה הבזקניו יורק, ארה"ב New York, USA כסלו תשס"ה
גבולות אחריותו של חבר הנהלה בעמותה
שאלה:
כחבר הנהלה בעמותה שמטרתה היא חסד וצדקה בתחום הרפואי, אני מוטרד מאוד מהאחריות שלי מבחינה הלכתית, כיוון שרוב חברי ההנהלה וצוות העובדים אינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות. האם אני אחראי על שמירת השבת, כשרות, הלכות ריבית וכדו'?
חברי ההנהלה אינם הבעלים, כי מדובר בכספי ציבור. מאידך גיסא הם האחראים לניהול התקין של הכספים. מצד אחד אני רוצה מאוד לתרום למען המטרה הנעלה שלשמה הוקמה העמותה, ומאידך גיסא אני חושש מהאחריות לפעילות, שלא תמיד מקפידים בה על כללי ההלכה, בעיקר במצוות שבין אדם למקום.
תשובה:
א. אם חבר הנהלה נדרש להיות שותף פעיל בביצוע איסור, כגון שמייעץ ומטפל בעבודות המתבצעות בשבת (אף שהוא עצמו אינו עובד בשבת כלל), ברור שיש להתרחק מלהיות חבר בהנהלה[i].
ב. במקום שאיסורים מתבצעים על-ידי העובדים כחלק מפעילות העמותה, אלא שהעובדים עושים האיסור מדעת עצמם – כגון שחלק מאנשי העמותה עובדים גם בשבת, אך חבר ההנהלה אינו שותף בעבודות שנעשות בשבת, אף-על-פי שללא קיום העמותה אותם עובדים לא היו עובדים בשבת – גם במקרה כעין זה ניתן להקל[ii] להיות חבר בהנהלה, ובפרט אם מדובר בעמותה שישנה חשיבות רבה לקיומה, וחברי ההנהלה הנם חיוניים עבורה.
ג. אם עוברים רק על איסורים שכלל אינם קשורים לפעילות העמותה, כגון שמוגש אוכל שאינו כשר בארוחות במשרדי העמותה – ההיתר להיות חבר הנהלה הנו פשוט עוד יותר[iii].
כל האמור הוא לגבי עצם הדין, אם יוכל לשמש כחבר הנהלה של עמותה מעין זו. אך ודאי שאם ביכולתו להשפיע שיימנעו האיסורים, או חלקם, ראוי שיעשה כן[iv].
[i] יש לציין שישנם מקרים שבהם המעשים האסורים שנעשים על-ידי חברי העמותה אינם אסורים לכולי עלמא, כגון בעניין ריבית, שיש המקלים בדיני ריבית בחברה מסחרית, וכן הלאה. במקרים כגון אלו, ודאי שניתן להקל יותר לשמש בעמותה כחבר הנהלה, גם אם יש חששות מסוג זה.
[ii] נראה שיש להרחיב בעניין זה:
מובא בגמרא (עבודה זרה ו ע"א-ע"ב), לגבי טעם האיסור לשאת ולתת עם עובדי כוכבים לפני החג שלהם: "איבעיא להו, משום הרווחה או דלמא משום 'ולפני עיור לא תתן מכשול'? – למאי נפקא מינא? דאית ליה בהמה לדידיה... וכי אית ליה לא עבר? ...והתניא אמר ר' נתן, מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר... ת"ל ולפני עיור... והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום לפני עיור לא תתן מכשול?! הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי דנהרא". משמע שאסור לאדם ליצור מצב הגורם להכשלת חברו, ואם כן גם במקרה שלפנינו לכאורה יהיה אסור לשמש כחבר הנהלה אם ללא חברותו בהנהלה כלל לא היו מגיעים למצב שעלולים להיכשל בו (אף שחבר ההנהלה כלל אינו שותף בעצם האיסור, ואיננו רוצה שיתבצע האיסור כלל).
אך נראה שניתן להקל בזה מכמה טעמים:
1. ניתן לחלק בין המקרה שלפנינו למקרה המובא בגמרא הנ"ל, שמושיט כוס יין לנזיר, ששם ישנה הכשלה באופן אקטיבי, והדבר חמור יותר כמובן.
2. עצם קיומן של ההנהלה והעמותה אינו מכשול במהותו, אלא שהעובדים מנצלים את קיומה של העמותה כדי לעשות גם דברים האסורים, כגון לעבוד בשבת, ואפשר שבזה לא נחשב שנותן מכשול לפני חברו. ובדומה למה שכתב שו"ת "אגרות משה" (יו"ד א סי' עב) לגבי היתר למכור קדרות לעוברי עברה, אף שוודאי ישתמשו בהן לבישול גם בשבת; והטעם בזה ש"טוען המוכר" שלצרכי היתר מכרן, והקונה על דעת עצמו מחליט לבשל בהן גם בשבת. ועיין בשו"ת "טוב טעם ודעת" (מהדו"ג ב סי' נ), שאסר למכור תער לגלבים עוברי עברה, שכן הם משתמשים בו גם להשחתת הזקן, ומשמע שלא סבר כחידושו של ה"אגרות משה"; וכן יש לציין שאף ה"אגרות משה" עצמו כתב שהיתר זה אינו ברור, אלא שהעושים כן לפרנסתם אין למחות בידם. מעין שיקול זה קיים כאשר העמותה עוסקת במצוות שבין אדם לחברו.
3. במקרים רבים, גם ללא אותו חבר הנהלה ספציפי יכולים האיסורים להתבצע, אף שללא ההנהלה כולה לא ניתן לבצע את האיסורים, אם כן אינו בכלל איסור "לפני עיור", וכפי שמשמע בגמרא – שדווקא כשללא עזרת המכשיל לא יוכל האיסור להתבצע ("תרי עברי דנהרא") ישנו איסור "לפני עיור". אמנם, אם גם שאר חברי ההנהלה הנם יהודים, לדעת ה"משנה למלך" (מלוה ולוה פרק ד הל' ב) עדיין הוא בכלל "לפני עיור", עיין שם. וב"כתב סופר" (יו"ד סי' פג) דחה את דברי ה"משנה למלך". ונראה שבמקום צורך ניתן להקל בדבר, שכן משמע גם בתוספות (קידושין נו ע"א ד"ה אבל) דלא כ"משנה למלך". עיין שם. ועוד יש לצרף מה שכתב שו"ת "חלקת יעקב" (אבה"ע סי' עה), שה"משנה למלך" מודה שאם ידוע שהיהודי האחר יסכים לסייע לו לעשות האיסור (כגון שהוא שוגג או מומר) נחשב הדבר כ"חד עברא דנהרא", כיוון שסוף סוף בידו לעשות את האיסור גם ללא סיוע המכשיל (ויש להעיר שהמעיין ב"משנה למלך" יראה שדברי ה"חלקת יעקב" מעט דחוקים – ואכמ"ל). ועיין עוד בעניין זה בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה כו הערה 2). ישנה מחלוקת ראשונים אם גם בדבר שאינו בכלל איסור "לפני עיור", משום שאינו "תרי עברי דנהרא", בכל אופן אסור הדבר מדרבנן, כיוון שסוף סוף הוא מסייע לעובר העברה. מדברי התוספות (עבודה זרה שם) וכן מדברי הרא"ש (שם) משמע שאין בזה אפילו איסור דרבנן, אך לעומת זאת בתוספות (שבת ג ע"א ד"ה בבא) וכן ברא"ש במקום מבואר שמכל מקום אסור לסייע לעובר העברה, שכן מחויב להפרישו, וכל שכן שאסור לסייעו; וכן כתב הר"ן (עבודה זרה שם), והרמ"א הביא את שתי השיטות להלכה (שו"ע יו"ד סי' קנא סע' א). ואם כן לכאורה בנדון דידן ישנו מקום לחוש לאוסרים, אך מלבד שכאמור, הדבר אינו ברור לאיסור, ומכלל מחלוקת לא יצא, בנדון דידן שמדובר על יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, לדעת הש"ך (שם ס"ק ו) במומר אין איסור מסייע. כך הוא רצה ליישב את הסתירה הנ"ל בין דברי התוספות והרא"ש במסכת עבודה זרה לדבריהם במסכת שבת, שם מדובר על ישראל. ואף שסברה זו אינה מוסכמת, מכל מקום חזי לאיצטרופי לקולא.
עוד יש לצרף להקל את העובדה שה"סיוע" של חבר ההנהלה בדרך-כלל אינו בשעת מעשה האיסור של עוברי העברה, ומבואר במשנה (גיטין סא ע"א) שמסייע לפני שעת העברה מותר במקום דרכי שלום. וכתב הנצי"ב בשו"ת "משיב דבר" (ח"ב סי' לא) שצורך פרנסתו של אדם איננו צד להתיר פחות מ"דרכי שלום", ואם כן מותר אף לסייע (לפני שעת העברה) לצורך פרנסתו, וכל שכן כאשר הפעילות של העמותה היא לצורך מצווה.
ויש להעיר שדעת הר"ח והרמב"ם שגם כשיכול לעשות בעצמו האיסור עדיין הוא בכלל "לפני עיור", ומסבירים את הגמרא הנ"ל (המחלקת בין תרי עברי דנהרא לחד עברא דנהרא) שלעולם עובר המכשיל על "לפני עיור", אך בתנאי שהכשיל מרצונו, מבלי שכפו עליו להכשיל, והיינו כגון שעובר העברה נמצא בעבר השני של הנהר ואינו יכול לכפותו. ביאור והרחבה רבה על שיטה זו ניתן למצוא בספר "מלומדי מלחמה" של הרב נ"א רבינוביץ. לפי שיטה זו, אף שגם ללא אותו חבר הנהלה האיסורים היו מתבצעים, מכל מקום עדיין הוא בכלל "לפני עיור", ואינו רק בכלל מסייע בעלמא, ולא תועיל העובדה שמדובר במומרים שכן ההיתר של הש"ך הוא דווקא במסייע; אך מאידך גיסא, המעיין ברמב"ם יראה שמשמעות דבריו היא שכל דין "לפני עיור" נאמר בעיקר בכגון שעומד כנגד עובר העברה ומסייעו ומחזקו, ולא כמו במקרה שלפנינו – בדומה למה שהוזכר לעיל באות א.
אך גם אם נאמר שאין כאן משום "לפני עיור", ואף לא איסור מצד מסייע, מכל מקום נראה שמכלל החזקת ידי עוברי עברה לא יצאנו. ומצינו בכמה וכמה מקומות שנאסרה החזקת ידי עוברי עברה אף בדברים שאינם בגדר איסור "לפני עיור" או מסייע. ולהלן כמה דוגמאות:
א. במשנה (גיטין סא ע"א) מובא שמותר לחזק את ידיו של עכו"ם שעובד בשביעית, היינו לומר לו מילות חיזוק, כמבואר בגמרא (שם סב ע"א), אך אסור לחזק ידיו של ישראל העובד בשביעית – וזאת למרות שכלל אינו מסייעו בפועל במעשה העברה.
ב. בגמרא (נדרים כב ע"א) מובא מקרה שהתלוו לעולא בדרכו שני אנשים ואחד רצח את חברו, והרוצח שאל את עולא אם עשה כהוגן, ועולא מחשש שמא יהרגנו ענה לו שעשה כהוגן, ולאחר מכן התחרט על כך משום שהחזיק ידי עוברי עברה.
ג. מבואר בגמרא (בבא קמא קיח ע"ב) שאסור לקנות מן הגזלן (דבר שחזקתו גנוב), ומובא בגמרא (קידושין נו ע"ב) שכל הקונה מן הגזלן מחזק ידי עוברי עברה, "דלא עכברא גנב חורא גנב" – היינו שמי שיוצר ביקוש לגנבה באופן עקיף שותף לגנבה. וישנן עוד דוגמאות רבות. ועיין ברמ"א (שו"ע חו"מ סי' שמח סע' ח), ב"אבקת רוכל" (סי' טז), בשו"ע (חו"מ סי' רסו סע' א), ב"מצודת דוד" (שופטים כא, א) ועוד. ונראה שקשה לתת גדרים ברורים בדין "מחזיק ידי עוברי עברה", ופוסקים רבים בתשובותיהם הזכירו דין "לפני עיור" ודין מסייע ולא הזכירו עניין זה של חיזוק ידי עוברי עברה. אשר על כן נראה שככל שהחיזוק שנוצר הוא פחות משמעותי ועקיף יותר ניתן להקל בדבר, וככל שהחיזוק משמעותי וישיר יותר כך ראוי להחמיר בדבר. ובכל מקרה אינו צריך לאבד פרנסתו משום כך, וכפי שהוזכר לעיל בשם הנצי"ב בשו"ת "משיב דבר" (ח"ב סי' לא), כל דבר שהוא "כדי חייו" הוא צד להתיר לפחות כמו "דרכי שלום", ומותר משום כך גם לסייע (אם הוא לפני שעת העברה). ונראה פשוט שסיוע אף שלא בשעת העברה הנו חמור יותר מהחזקה בעלמא של עוברי עברה, שכן אם מסייעו ודאי שגם מחזקו (ו"בכלל מאתיים מנה"), ואף-על-פי-כן מותר אם הוא לצורך פרנסתו.
[iii] שכן כל צדדי ההיתר שנאמרו לעיל שייכים גם כאן, כמובן, ומה שעוברים העברה מדעת עצמם אינו עניין לחבר ההנהלה, ו"הלעיטהו" – בדומה לנאמר בגמרא (בבא קמא סט ע"א).
[iv] שכן מלבד הרווח שמציל אנשים מישראל מאיסור, גם יהיה ניכר בכך שאינו שותף במעשים האסורים. ואפשר עוד שהעובדה שישיבתו כחבר הנהלה תגרום למעט באיסורים מועילה אף לעניין איסור "לפני עיור" (הנדון בתשובה זו), שכן אם לא יהיה חבר הנהלה אחר יהיה חבר הנהלה, ויתבצעו איסורים רבים יותר. ובכגון זה אינו בכלל מכשיל, אלא אדרבה ממעט את המכשול. סמך לעיקרון זה מצינו בהגהות ר' עקיבא אייגר (יו"ד סי' קפא סע' ו) לעניין אישה המגלחת את ראש האיש באופן האסור, שאפשר שאינה עוברת על "לפני עיור", כיוון שאילו היה מתגלח לבדו היה עובר הן על איסור מקיף והן על איסור ניקף, ועתה אינו עובר אלא על איסור ניקף. עיין שם. וכעין זה גם מצאנו ב"תפארת שמואל" על הרא"ש (בבא מציעא פרק איזהו נשך סי' מב).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
