שנת תשע"ו | שבת פרשת נשא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - השמרו לכם עלות בהר

במתן תורה הוזהר העם: "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמ' יט,יב). מעין אותה אזהרה חוזרת בעת מתן לוחות האחרונות: "ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר, גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמ' לד,ג). האזהרה השניה אף חמורה מהראשונה, שכן הוזהרו אף לא להיראות בתחתית ההר, באותו מקום שבו עמדו בעת מתן תורה, ולבקר היה אסור לרעות אף כנגד ההר. ואם בראשונות עלו עם משה זקני ישראל, הרי באחרונות: "ואיש לא יעלה עמך".

מהכתוב "לא תגע בו יד" דרשו במכילתא שאין איסור במשכן ובמקדש – "בו", לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. משום כך איננו מוזהרים שלא לגעת באבני הכותל, למרות שיתכן שאסור לנו להיכנס אל המיתחם שמעברו האחר של הכותל - כניסה לטמאים נאסרה, אך לא נגיעה. אמנם יש שחששו להתקרב אל הכותל כיון שעלולים הם להכניס אצבעות בין אבני הכותל, וקיימת דעה שביאה במקצת, אף היא ביאה שאסורה.

יצויין כי יש מהמפרשים שהבינו שמהאיסור "לא תגע בו יד" לא נתמעטו המשכן והמקדש, אלא אדרבא נתרבו - שגם בהם אסור לנגוע. אבל פשט הלשון שבמדרש ההלכה מורה כמו שהובא לעיל, שאלו נתמעטו מאיסור נגיעה.

ע"פ הערך הגבלה בכרך ח

יום טבוח

יום טבוח הוא היום שלאחר חג השבועות, שבו מקריבים את קרבנות החג שאסור היה להקריב בחג. נשמע מוזר: 'קרבנות חג' שאסור להקריב בחג. אבל כך הוא הדבר לפי בית שמאי, הסוברים שעולת החגיגה – וי"א: גם שלמי החגיגה - אינם קרבים ביום-טוב. לשאר הרגלים (פסח וסוכות) יש חול המועד לשם כך, ואילו לחג השבועות יש הימים שלאחריו, ובעיקר (זריזים מקדימים) היום שלמחרת החג.

בעצם המושג 'יום טבוח' קיים רק לפי בית שמאי, כי לפי בית הלל קרבנות אלו קרבים בחג; אלא שגם לפי דעתם, אם חל שבועות בשבת (דבר שאינו קורה לפי הלוח הקבוע שלנו), נדחים קרבנות אלו ליום שלמחרת. אלא שדווקא אז מתעוררת בעיה: הצדוקים שפירשו ש"ממחרת השבת" כוונתו תמיד ליום ראשון בשבוע, ממילא להם תמיד יחול חג השבועות בשבת. ואם אנחנו נציין את יום ראשון זה - כששבועות חל בשבת - כיום טבוח, עלול מישהו לחשוב שקיבלנו את דעתם. משום כך, אף שבדרך כלל יום טבוח אסור בהספד ובתענית, כשהוא חל ביום ראשון - הוא מותר.

אנו, שאין לנו קרבנות לא בחג ולא למחרתו, מציינים את 'יום טבוח' כשם שאנו מציינים את כל שבעת ימי התשלומים של חג השבועות (עד י"ג בסיון) - באי אמירת תחנון.                                           

ע"פ הערך יום טבוח בכרך כב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר