שנת תשע"ו | שבת פרשת פנחס

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - תשבי יתרץ קושיות ובעיות

בכליון עיניים, מחכים אנו לבואו של אליהו הנביא (הוא פינחס של פרשתנו, לכמה דעות), כפי שהובטח בסוף ספר מלאכי, כדי שהוא יברר את ספקותינו בתחומים שונים: בדין ובמציאות. תיק"ו = תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

בדין - למשל: אמוראים דנו אם "מסדרים לבעל חוב", דהיינו האם כשגובים ממנו את חובותיו, משאירים לו את חפציו החיוניים למחייתו? בערכין, כשמקדיש אדם סכום למקדש, מתחשבים בצרכיו; האם כך גם בחוב שעליו לשלם לזולתו? בגמרא (ב"מ קיד,א) מובא שאת הספק הזה פשט אליהו הנביא על פי לימוד מגזירה שווה. אגב, לא לכל הדעות פוסקים כמו שהורה אז אליהו!! בנושאי הלכה הקרדיט ניתן לאליהו לא מכוח היותו נביא, שהרי "לא בשמים היא", ואין נביא רשאי לחדש הלכות; אבל לא גרע אליהו מכל חכם אחר, ואולי אף עולה עליהם.

במציאות - קיימים כמה אופנים בהם יבוא אליהו ויסייע לנו. הוא יברר על תרומות מסוימות אם אכן נטמאו, הוא יגלה לנו על בשר שנתעלם מן העין אם הוא משל ישראל או משל נוכרים. במקרים של סכסוכים ממוניים בין בני אדם, אנחנו מעדיפים לעיתים להשאיר את הממון במקום ניטרלי, ולהמתין עד שיבוא אליהו ויגלה למי הוא שייך. בכל אלה מדובר על מקרים ספציפיים, בהם יבוא לנו גילוי אליהו. יחד עם זאת הוא יברר עבורנו כמה ספיקות שיש לנו בקשר לטבעם של דברים, למשל: האם אנשים קובעים סעודה גם על יין, ולא רק על לחם? האם בדרך כלל אדם מת מוכן למחול על זלזול בו מאת יורשיו? האם עורו של דג טהור מזוהם עד כדי שלא ניתן לכתוב עליו את פרשיות התפילין. לצורך הכרעתם של ספיקות אלו אנו סומכים על כוחו הנבואי של אליהו, שלבואו אנו מייחלים.

ע"פ הערך אליהו בכרך ב

מימוש נחלה

פרשתנו עוסקת בענייני ירושה. נכד (למשל: ראובן) יורש את סבו (יצחק), גם אם אביו (יעקב) נפטר קודם. ירושה כזו נקראת "משמוש נחלה", והיא נלמדת מהפסוק "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהל' מה,יז) - הבנים עומדים במקום אבי אביהם. הגמרא דנה האם הכוונה היא שיעקב יורש מיצחק, גם בהיותו בקבר, וראובן יורש ממנו; או שראובן יורש ישירות מיצחק. למאי נפקא מינה? אם היה יעקב חייב כספים, האם יכול בעל החוב לגבות את חובו מירושה זו. כך הם דברי הגמרא (ב"ב קנט,א).

וקשה, הרי בשעה שיעקב לווה כסף, עדיין לא היתה הירושה בידו (יצחק היה עדיין בחיים), כיצד השתעבדו נכסי יצחק לתשלום חובו של יעקב? כמה תשובות לכך:

·    אמנם אי אפשר לקנות ולהקנות דבר שלא בא לעולם, אבל ניתן לשעבדו. אם כך, יעקב התחייב לפרוע חובו גם ממה שיגיע "לידיו" לאחר פטירתו.

·    הבן הוא כאילו רגלו של אביו ("ברא כרעיה דאבוה"), וזכיית ראובן בירושת יצחק היא כאילו זכה בה יעקב.

·   מצוה על היורשים לפרוע את חובות אביהם, כאשר הם זוכים בכספים מכוח אביהם, כמו במקרה דנן.

דין זה של משמוש נחלה תקף בכל היורשים, להוציא ירושת בעל את אשתו, וירושת בן/בת את אמו/אמה. בדוגמא דלעיל, אם מת יעקב לפני לאה, יוסף (שאינו בנה של לאה) לא יירש את נכסי לאה בשל היותה בעבר אשת אביו, אלא נכסיה יועברו (אם אין לה צאצאים) למשפחת אביה (לבן) ולצאצאיו.

ע"פ הערך ירושה בכרך כה 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר