English | Francais

Search


שנת תשע"ז | שבת פרשת צו

חמדת חינוך: איך מבערים חמץ?

הרב יוני לביא, מנהל מוקד "חברים מקשיבים" לנוער

1.  איך מבערים חמץ?

 

זה יקרה בעוד כמה ימים. השמש תשקע, הכוכבים יבצבצו במרומי הרקיע וכל המשפחה תתכנס לאירוע מיוחד המתרחש פעם בשנה. ליל 'בדיקת חמץ'. הדעות והתחושות של הנוכחים יהיו מן הסתם חלוקות ביחס למה שקורה. יש הרואים בטקס הזה את אחת מנקודות השיא של ההכנה לפסח. הם מלאי התרגשות וסקרנות מה יהיו תוצאות החיפוש, ואוהבים תמיד לספר אילו 'אוצרות' התגלו לפני כך וכך שנים בעת בדיקת חמץ. אחרים מתייחסים אליה כדבר מיותר למדי. הרי כבר שבועיים אנחנו מנקים כאן יום ולילה. מה לא הפכנו, איזה רהיט לא הזזו, רק כדי לאתר איזה פירור חמץ סורר. מה התועלת בלעבור עם נר קטן בכמה דקות על הבית? מה זה ייתן שלא עשינו עד כה?

אך במבט עמוק יש בסדר הבדיקה הנחיה מרתקת לחיפוש מסוג אחר לגמרי. חיפוש עמוק, פנימי, נפשי, שחג הפסח מזמין אותנו אליו. חמץ, כידוע, הוא ה'שאור שבעיסה'. הקלקול שבחיים ובנפש. יצר הרע. כולנו מכירים אותו מקרוב. יש לנו ניסיון רב במאבק עימו. בניצחונות וכיבושים, כמו גם בהפסדים וכשלונות. האם יש לבדיקת חמץ מה לחדש לנו בעניין?

לבער ולא רק לבדוק

ההלכה הראשונה בהלכות בדיקת חמץ מפתיעה למדי. היא קובעת שלפני הבדיקה יש לברך "על ביעור חמץ". מה פתאום 'ביעור'? הרי עכשיו הולכים רק לחפש אותו. הביעור יהיה מחר בבוקר, ביום יד' בניסן, כשניקח את כל החמץ שמצאנו ונשרוף אותו, לא?

התשובה המסורתית לשאלה הזו היא שמברכים על הביעור כיוון שהוא היעד של המשימה. לשם אנחנו חותרים. איננו בודקים רק לשם בדיקה. במובן הנפשי יש כאן אמירה נוקבת ומשמעותית. בני אדם הם אלופים בְּלִרְצוֹת. הם שיאנים אולימפיים בְּלְדַבֵּר. הם חלשים הרבה יותר כשמדובר במעשים, בפרט כשהם דורשים מאמץ, הקרבה ותשלום מחיר. תשאלו כל אחד. בשמחה הוא היה רוצה לקום מחר בבוקר צדיק תמים, כשמידותיו מתוקנות וקירבת אלוקים היא האוויר אותו הוא נושם. מה הוא יהיה מוכן לעשות כדי שהדבר הזה יקרה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. התשובה עליה לא פעם מביכה למדי... כשאנחנו באים למגר את החמץ, שבבית ושבנפש, אם אנחנו באמת רציניים וכנים, עלינו לגלות נחרצות ונחישות בלי גבול. לא רק לרצות לבדוק ולחפש, אלא לחתור לבער, למגר ולנקות את עצמנו מכל החמץ שמעיק עלינו, תוך התגברות עקשנית על כל מכשול שיעמוד בדרכנו. זה מצריך קביעת תוכנית עבודה, הצבת יעדים, ביקורת תקופתית, התייעצות עם מביני דבר ועוד. בקיצור, להיות רציניים.

בחורים ובסדקים

איפה צריך לחפש? איפה לא! בכל מקום הוא יכול להסתתר. לא חוכמה לחפש בארונות המטבח ובמקרר. שם ידוע וברור שיש חמץ. מה לגבי ארונות הבגדים? ומה בדבר ארגז המשחקים? קשה לצפות עד לאן הוא יכול להגיע.

כך בדיוק גם בעבודת הנפש. מה זה עבירה אנחנו יודעים. האם ייתכן שגם בתוך המצוות צריך לחפש היטב? לבלוש ולחקור אחר המניעים הנסתרים שלהן והמטרות הסמויות שמתלוות בשקט ורוחשות מתחת לפני השטח?

כדי להגיע לנקיות אמיתית צריך לעשות חריש יסודי, בחורים ובסדקים, ובכל מקום שהחמץ עלול להגיע לשם.

פחות מכזית

יחד עם זה תמיד אנו זוכרים את דברי חז"ל ש"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". לא עוברים באיסור 'בל ייראה' ו'בל יימצא' על פירורים פחות מכזית. אין צורך להתעקש לגרד במברג באובססיביות בין חריצי המרצפות. עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו בצורה רצינית, אחראית והגיונית ומשם ואילך להשליך יהבנו על הקב"ה.

גם בעולם הנפש יש שטח נרחב שמחכה לעבודה וניקוי מצידנו. אך לצידו ישנם גם דברים שאינם בידנו ולא תלויים בנו.

כלל גדול לחיים מקופל בתפילה המפורסמת: "אלוקים, תן לי את האומץ לשנות את אשר ביכולתי. תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, ומעל הכול - את התבונה, להבחין ביניהם".

 לחסל או לבטל

ההלכה מלמדת על שתי דרכים לבער את החמץ. הראשונה היא פיזית – לשרוף ולכלות אותו. השניה - נפשית. על ידי ביטול בלב. "ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא". גם בעבודת הנפש יש שתי דרכים. ישנם דברים, מידות והתנהגויות, שיש לנטרל ולבטל במציאות. אך ישנם דברים שאת המציאות שלהם לא ניתן לבטל. מה שאפשר לעשות הוא רק לקבוע את היחס והגישה הנכונים אליהם. האפשרות לבטל חמץ מלמדת אותנו חידוש מדהים על כוחה העצום של המחשבה. יש מציאות פיזית ניכרת מול עיניך אבל אין בה עוד איסור כיוון שבליבך ביטלת אותה. מבחינתך היא איננה קיימת עוד וכתוצאה גם מצד הקב"ה אין לה עוד משמעות. כמה תסכולים, אכזבות וייאוש, הם תולדה של העקשנות לשנות את המציאות גם במקום בו הדבר בלתי אפשרי. מה שריבונו של עולם מבקש מאיתנו במקרים כאלו הוא דבר פשוט וקל הרבה יותר. לרתום את הלב שלנו אל הכיוון הנכון. מדהים עד כמה הדבר קל, אם רק מאמינים בו.

שיהיה לנו בהצלחה וחג כשר ושמח!

 

2.  למען הסדר הטוב

שבעת הכללים שישדרגו לכם את ליל הסדר ויהפכו אותו לחוויה משפחתית, חינוכית ורוחנית שלא תשכחו הרבה זמן

 

אין עוד לילה בשנה שמתכוננים אליו כל-כך הרבה זמן. כמה מתאמצים, מנקים, מבשלים ומצפים כדי להגיע לרגע החגיגי בו נעמוד כולנו סביב השולחן, בנערינו ובזקנינו, ונפליג יחד למסע משפחתי מופלא למצרים העתיקה, אל משה ופרעה, חד גדיא וקריעת ים סוף.

הבעיה היא שבפועל לא פעם משהו בדרך מתפגשש. ליל הסדר שאמור היה להיות נקודת השיא של השנה וזמן של התרוממות רוחנית והארות גדולות, הופך לערב טרחני וגדוש בפרטים. מריצים את ההגדה כשהמוטיב המנחה הוא להגיע כמה שיותר מהר ל'שולחן עורך' ומשם בדילוג מהיר למיטה.

כדי שהשנה זה ייראה אחרת, ולא נחמיץ, חלילה (עוון חמור כל השנה, ובפרט בפסח...) את הלילה הגדול בשנה, קבלו שבעה כללי זהב שיעזרו לכם לעשות את זה אחרת.

 

תכנון מראש

יש לתכנן את המשימות כך שנסיים את הניקיונות יומיים לפני הזמן ולא רבע שעה אחרי הדלקת נרות, כמקובל. בזמן שנותר אפשר לצאת לטיול משפחתי בארצנו היפה. מזג האוויר נפלא והכול פורח ומלבלב (זו גם הזדמנות ל'ברכת האילנות' למי שטרם הספיק). לא חייבים לנצל את הפסח לחיסול חשבונות שנתי עם הבלגן שהשׂתרר מאז פסח שעבר. אם נתמקד בביעור החמץ העבודה תקטן בצורה משמעותית (יודעי דבר טוענים שב-90%...), ותותיר מרחב לדברים נוספים. למשל, להכנה רוחנית. הידעתם שפסח הוא גם יום ההולדת של עם ישראל? חג החירות? האם בין אדי האקונומיקה וגרגרי האבק אנחנו מספיקים לחשוב מה המשמעות של כל זה בשבילנו? האם מלבד ניקוי יסודי של הבית אנו גם זוכרים לעשות ניקוי והתחדשות של הנפש?

 

מי שטרח בערב שבת

בתום הישיבה המשפחתית על חלוקת התפקידים - מי מנקה איזה חדר, הקדישו רבע שעה להטלת משימות מסוג שונה: כל אחד צריך להכין לליל הסדר קטע מיוחד – הצגה, חידה, סיפור, משחק, פירוש יפה על ההגדה. אם באים אורחים – עדכנו ושתפו גם אותם. בשנים האחרונות יצאו המון הגדות נהדרות וידידותיות למשתמש שאפשר להתעשר מהן. קטנים שמתקשים - ייעזרו בגדולים. העיקרון: ליל הסדר שייך לכ-ו-ל-ם! לא כצופים מן הצד אלא כמשתתפים פעילים. זו חוויה אחרת לגמרי.

 

הצבא צועד על קיבתו

נכון שצריך לאכול מצת מצווה לתיאבון אך זו תהיה טעות חמורה להגיע לליל הסדר מורעבים, כשהקיבה המקרקרת היא זו שמכתיבה את הקצב. מומלץ שכולם יחטפו ארוחה קלה (פירות, ירקות, עוף) בשעות אחר הצהרים. הודיעו למשתתפים מראש שיש תוכנית מרתקת ומליאה וייקח זמן עד שנגיע לארוחה. הלילה הזה אינו 'מפגש אכילה'. הקריאה והדיונים בהגדה הם כל העניין בערב הזה! (טיפ קטן לבשלניות החרוצות: אפשר להוריד את הרגל מן הגז, ולמתן קצת את כמויות האוכל שמכינים. עד שנגיע לשלב הארוחה נספיק לאכול כמה כזית של מצה, כרפס, מרור ויין, כך שלא יהיה מקום לארבע המנות העיקריות ושמונה התוספות שאתן מכינות...).

 

שינויים

שַנוּ את סדרי הישיבה ממה שמורגלים כל השנה, שימו כלים חדשים, הוסיפו תפאורה ססגונית. בקיצור, כל דבר שייצור תחושה של שוני והתחדשות. חז"ל אומנם הכניסו בתוך סדר הערב כל מיני שינויים כדי לגרום לנו להתעורר ולשאול, אך כיוון שהם נוהגים כך כבר כמה מאות שנים, אנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו מבלי להרים גבה ולשאול 'מה נשתנה?!'.

 

שינה בערב פסח – תענוג!

סגולה עצומה לליל סדר עוצמתי היא לשלוח את כל המשפחה - גברים, נשים וטף, למנוחת צהריים ואגירת כוחות לקראת הלילה הגדול בשנה. אחרי כל עבודת ההכנות מגיע לכם להתפנק קצת במיטה ולהטעין מצברים. לכן, ביום יד' בניסן בשעה אחת בצהריים כבו טלפונים וסלולארי, היפרדו מהאינטרנט והווטס-אפ, נעלו את הדלת, ושלחו את כולם לשעתיים למיטה. זה יחולל נפלאות בליל הסדר שלכם.

 

דיונים, פעילויות, משחקים

הפאסיביות היא האויבת הגדולה של החג. חז"ל עיצבו את ליל הסדר כך שיהיה מגרה ומעורר לילדים ויגרום להם לקחת בו חלק פעיל. זה בדיוק מה שגם אנחנו צריכים לעשות. בִּמקום שאדם אחד יקרא את ההגדה וכל השאר ישתעממו בשקט, כולם צריכים לקחת בה חלק. בקשו מהמבוגרים שבחבורה לספר על "יציאת מצרים" שלהם ולשתף בחוויה אישית ששינתה את חייהם או נס הצלה שאירע להם. יש אינספור משחקים שאפשר לשלב במהלך הערב, לדוגמא: ספרו חלק מסיפור ההגדה עם שגיאות ('למלך מצרים קראו אנטיוכוס') ותנו לילדים הקטנים לתקן אתכם. כששרים חד גדיא בקשו מהנוכחים להוסיף אפקטים קוליים מתאימים לחיות (ילדים מתים על זה, ולא תאמינו איך הגדולים נכנסים חזק לעניין...). על הילדים הגדולים להכין מראש תשדירי חדשות על ההתרחשויות האחרונות במצרים. התשדיר יכלול דיווחים ופרשנויות וגם ראיונות עם חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, הדוב ממכת הערוב וכדו'. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או לחלק למשתתפים כרטיסיות שהוכנו מראש (לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדיווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצרים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות?") . ערכו מידי פעם דיון רציני על אחד הנושאים העולים מההגדה. חשוב להתאים את הדברים אל הנוכחים ולהתאמץ לשתף גם את הילד התמים ושאינו יודעים לשאול. לדוגמא: "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" – מה ה'מִצְרַיִם' שלך? – כל אחד יאמר דבר אחד אליו הוא קצת משועבד והיה רוצה להשתחרר ממנו בשנה הקרובה (למשל: פייסבוק, הסלולארי, העבודה, כסיסת ציפורניים, תשומת לב יתירה לְמַה שהסביבה חושבת עלי וכדו'). "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" – במה אתם מרגישים שונים הלילה מאיך שהייתם בערב הזה לפני שנה? האם אתם אוהבים שינויים או מעדיפים דווקא את המוכר והישן? למה קשה להשתנות? מה יכול לעזור לנו לעשות את זה? כל אחד יאמר מה הוא מאחל לעצמו לשנה הבאה, ומה לכל המשפחה.

 

הקושיות

אל תבנו רק על ארבע הקושיות. שאלו את הילדים כמה שיותר שאלות על כל מעשה או משפט שזוקק הסבר. תנו פרסים או ממתקים כתמריצים למשיבים (אפשר להכין 'כרטיסי מצה' ולתגמל בהם את הילדים לכל אורך הערב, ובסופו לתת למחזיקי הכרטיסים לממש את זכיותיהם בפרסים שהכנתם מראש). מי שיצליח לשאול את "הקושיה החמישית" שאף אחד לא יידע להגיד עליה תשובה, יזכה בפרס מיוחד.

שנזכה לליל סדר חזק ועוצמתי שייתן לנו כוח והארות להרבה זמן קדימה בעז"ה. חג כשר ושמח!

 

3.  לאן נעלם משה מההגדה?

 

קורה לפעמים שכשמפיקים דבר גדול שוכחים פרט קטן בדרך. למשל, מכינים הזמנה לחתונה, רושמים את תאריך האירוע, אבל בגלל החיפזון והדחיפות לא זוכרים לציין את השנה. לא נעים, אבל קורה... לעומת זאת, זה יהיה בלתי מתקבל על הדעת אם בטעות ישמיטו את שם החתן או הכלה, לא? הרי אם הם אינם נמצאים שם, מה הטעם בכלל בכל האירוע?!

אלא שבאופן מפתיע זה בדיוק מה שקורה בליל הסדר. עם ישראל מתכנס סביב שולחן החג וקורא את ההגדה. הוא שומע את הסיפור המופלא על יציאת מצרים. על השעבוד ועשר המכות, על קורבן הפסח ועל קריעת ים סוף. אך לאורך כל הדרך מלווה אותו תחושה מוזרה שמשהו חשוב חסר כאן. יש דמות מרכזית אחת שפשוט נ-ע-ל-מ-ה. משה רבינו! הגיבור המרכזי של העלילה, האיש שעמד באומץ מול מלך מצרים ודרש "שלח את עמי", שהביא על המצרים את המכות והוביל אחריו את העם אל המדבר בדרך למתן תורה ומשם אל הארץ המובטחת - פשוט נמחק מסיפור ההגדה. הכול קורה כאילו מעצמו, בלעדיו. מי שיספור יגלה שמשה מופיע רק פעם אחת בהגדה וגם זה בדרך אגב בהקשר לקריעת ים סוף ("ויאמינו בה' ובמשה עבדו"), אך נעדר לגמרי בכל שאר הסיפור. הייתכן?!

 

מה הקשר בין ביכורים לפסח?

האם זה קרה בטעות? לא מסתבר. נראה שעורכי ההגדה עשו זאת במכוון, ולכן כאשר שיבצו בהגדה את הפסוקים המתארים את יציאת מצרים ויתרו על אלו שמופיעים בספר שמות (שם משה רבינו הוא הדמות המרכזית), והרחיקו עדותם עד לספר דברים בפרשת כי-תבוא. מתואר שם אירוע שמתרחש מאות שנים מאוחר יותר כאשר יהודי שחי כבר בארץ מביא ביכורים לבית המקדש ואז במסגרת "מקרא ביכורים" הוא מודה לה' ונזכר בהיסטוריה של עם ישראל – "ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט... וירעו אותנו המצרים ויענונו". בסיפור הזה באמת משה רבינו לא מופיע. אי אפשר להימלט מן הרושם שעורכי ההגדה עשו מאמץ מיוחד כדי להעלים את משה. מדוע?! האם לא ראוי לתת את קרדיט למנהיג הדגול שהוביל את המהלך הגדול הזה?!

 

עברנו את פרעה

לפני 22 שנה נפטר הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. הוא היה איש מופת אך אוד מוצל מאש, שאיבד בשואה הנוראה את אשתו ואחד עשר ילדיו. הוא עלה לארץ וקומם מחדש את חייו ואת משפחתו. התחתן בשנית ונולדו לו שבעה ילדים, ובמשך עשרות שנים הקים מערכת מופלאה של מוסדות תורה, חינוך וחסד, בי"ח לניאדו ועוד. את היעלמותו המסתורית של משה מן ההגדה הסביר הרב הלברשטאם כך: במשך דורות רבים שימשו ליל הסדר וקריאת ההגדה כמקור של עידוד ותקווה ליהודים נרדפים ומעונים בגלות. לאלו שהסתתרו במרתפים מפחד האינקוויזציה ולאלו שהתחבאו בגטו מפני הגרמנים. כולם קראו את סיפור הגאולה הראשונה והתמלאו בתקווה שלמרות הכול אם "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה", ונצא בעז"ה מאפילה לאור גדול. אם הדמות הדומיננטית בסיפור ההגדה היה משה רבינו, הדבר היה עלול לרפות ידיים ולהוליד בלב חשש כבד: בני ישראל במצרים זכו למנהיג דגול, נביא ואיש רוח, כמשה רבינו, ולכן זכו להיגאל. אבל אנחנו שחיים בדור יתום שכזה, ללא מנהיגים בעלי שיעור קומה, מה הסיכוי שלנו להיגאל? אנחנו אבודים...לכן ההגדה בוחרת להביא את הסיפור המופלא ללא תלות בדמות כזו או אחרת. עם ישראל בצרה? ריבונו של עולם לא ישכח אותו, וכאז כן היום, הוא זה שיבוא ויגאלנו.

 

מעדיף להישאר בצל

החפץ חיים מביא תשובה מרתקת נוספת לשאלתנו. לו היינו שואלים את משה רבינו עצמו: 'איזה מקום אתה היית רוצה לתפוס בסיפור יציאת מצרים?', אין ספק שמגודל צניעותו של העניו באדם הוא היה מעדיף לא להיות מוזכר בכלל. הלוא זו היתה תשובתו לה' שהציע לו את תפקיד המנהיג  - "שלח נא ביד תשלח" – 'תן בבקשה לכל אחד אחר, רק לא לי...'. ריבונו של עולם לא ויתר לו אז והטיל עליו את השליחות הגורלית, אבל לפחות בהגדה של פסח התגשמה משאלתו. לו משה היה מסב איתנו סביב שולחן הסדר אין ספק שהוא היה מתמלא נחת לשמוע את הסיפור מופלא מתרחש, כשהוא, משה, שקוף לגמרי ולא מופיע שם אפילו לרגע... ייתכן שיש בכך גם תשובה לתעלומה נוספת: מדוע מקום קבורתו של משה לא נודע? הרי כמה אנשים, גויים ויהודים, היו שמחים לעלות לקברו ולהתפלל שם... אך לא, המסר של משה רבינו אלינו הוא: עזבו אותי, הניחו לי. אני זה לא העניין. העיקר הוא ריבונו של עולם. העיקר היא התורה. וכמובן, עם ישראל האהוב, שליל הסדר הוא בעצם יום ההולדת שלו!

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה של
רועי משה אלחנן בן ג'ינה דֶברָה
יהושפט יחזקאל בן מילכה
עמנואל בן רחל תמר

שירה מרים בת רעיה
בתוך שאר חולי עם ישראל


לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע

ט' בכסלו תשס"ט

 

 לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע  י"ז בסיוון תשע"ד

 

לע"נ

מרת שרה ונגרובסקי  ע''ה

בת ר' משה זאב

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

 לע"נ

ר' מאיר  ז"ל

בן יחזקאל שרגא

ברכפלד

 

 לע"נ

רבי יעקב  ז"ל

בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

 לע"נ

הרב ראובן אברמן זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו

 

 לע"נ

הרב שלמה מרזל זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י' באייר תשע"א


לע"נ

ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

 לע"נ

יחזקאל צדיק ז"ל,

נלב"ע

י"א באייר תשע"ו

  
לע"נ

הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל

נלב"ע כ"א באדר א' תשע"ד

 
לע"נ
הנופלים במערכה
 על הגנת המולדת
הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.