שנת תשע"ז | שבת פרשת שלח

פרשת השבוע: ארץ חמדה – דין תורה ומו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל

היחס המיוחד בין ארץ ישראל – ארץ חמדה ועם ישראל, הוא הנושא הפותח את פרשתנו. חטא המרגלים שהלכו לתור את ארץ כנען ומאסו בארץ חמדה (תהילים ק"ו כד), ממשיך ללוות את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה.

חז"ל לימדונו כי מהפסוק בפרשתנו: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר פרק י"ד א") נלמד כי: "אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם – ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית דף כט ע"א, סנהדרין קד ע"ב).

רבי יעקב מליסא, בעל נתיבות המשפט על שו"ע חושן משפט, בפירושו על מגילת איכה, הסביר כך גם את שני הפסוקים הראשונים של המגילה. "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס: ס  בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים: ס". רוב הראשונים והפרשנים מסבירים כי הפסוק השני הוא תוצאה של הפסוק הראשון. לפירוש זה קשה, מדוע הפסוק השני מופרד על ידי שני סימני פרשיות סתומות? לכן, הסביר בעל הנתיבות כי הפסוק השני הוא הסיבה לפסוק הראשון והלילה בו בכו, הוא הלילה המופיע בפרשתנו, בעניין חטא המרגלים.

אחד הדברים בו נתיחדה ארץ ישראל הוא החיוב להקים בה בתי דין סמוכים. בית דין גדול בלשכת הגזית, בתי דין של עשרים ושלשה ובתי דין רגילים של שלשה דיינים בכל עיר. כמו שפירש הרמב"ם: "ודע שאלו המנויים כולם כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה וזולתם מן המנויים אמנם יהיו כולם בארץ ישראל בהכרח. ואין סמיכה אלא בארץ ישראל" (ספר המצוות מצות עשה קעו).

שלטון ישראלי בארץ ישראל הוא תנאי הכרחי לקיומה של מערכת משפט על פי התורה. לפני למעלה מאלפיים שנה, במקביל להתמוטטות ההדרגתית של השלטון היהודי בארץ ישראל, הלכה וקרסה גם מערכת המשפט היהודית. הרומאים אף הם הבינו, כי באמצעות הגזירה על הסמיכה, הם יבטיחו את אי חזרתה של העצמאות היהודית בארץ ישראל.

השבוע חל יום השנה העשרים ושנים, לפטירתו של מרן מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל. אחד האתגרים שהציב בפנינו היה: קימום המשפט העברי במדינת ישראל. הוא ראה בהקמת רשת בתי דין שתעסוק בדין המהותי על פי דין תורה, יהיו חלק בלתי נפרד מהחיים הציבורים במדינת ישראל ושפסקיהם יהיו ניתנים לאכיפה על פי החוק ישראל, נדבך חשוב ביותר בהליך התקומה הלאומי. תנאי הכרחי להצלחה בכך הוא קודיפיקציה מחודשת מבוססת שולחן ערוך, שתאפשר יישום המשפט העברי גם בחיים הכלכליים של מדינה מודרנית.

עם הקמת מדינת ישראל לפני כשבעים שנה, אימצה כנסת ישראל את החוק העותומני ואת החוק האנגלי כבסיס עליו תכונן מערכת המשפט של מדינת ישראל. עד היום, המשפט העברי עדיין לא הפך לאבן פינה במשפט הישראלי.

כחמש מאות שנה קודם לכן, נערכו שלשה מפעלי קודיפיקציה. מבחינת עם ישראל כתב מרן הב"י, רבי יוסף קארו, בצפת את השולחן ערוך שיחד עם המפה התקבל כקוד המשפטי הלכתי המחייב את כלל האומה. כך החל תהליך של בנין הארץ ובנין התורה בארץ ישראל בעת החדשה. להבדיל, במקביל ולכאורה ללא קשר, ממש באותם שנים, הושלמו תהליכים מסוג זה בשתי אימפריות. אליזבט הראשונה מלכת אנגליה, השלימה את הקודיפיקציה של המשפט האנגלי והסולטן סולימן המפואר (בונה חומות ירושלים) השלים את הקודיפיקציה של המשפט העותומני (אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו ע' 331-332 ובהערות השולים שם). 

 הבה נתפלל כי נזכה לראות את חזונו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי מתממש לנגד עינינו במהרה.המשפט העברי יהווה יותר ויותר בסיס לחוקי מדינת ישראל ויחליף בהדרגה את החוק העותומני ואת המשפט האנגלי.ככל שרשת בתי הדין 'ארץ חמדה- גזית' יקדשו שם שמים בפעולתם, הסיכוי לכך ילך ויגדל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר