שנת תשע"ז | שבת פרשת חקת

שו"ת במראה הבזק: אמירת פרקי קבלת שבת לפני פלג המנחה על מנת למנוע חילול שבת

 (מתוך ח"ז)

סידני, אוסטרליה            Sydney, Australia

מרחשוון תשס"ח

שאלה

לאחרונה התמניתי לרב של קהילה גדולה, שרוב חבריה אינם שומרי מצוות. אני מנסה לעודד אותם לבוא לבית הכנסת בשבת, ובמיוחד בליל שבת, כדי שיטעמו טעם של שבת.

הבעיה היא עם זמן כניסת שבת בקיץ, במיוחד עם המעבר לשעון קיץ. לפעמים השקיעה היא רק בתשע בערב. כאשר התפילה מאוחרת מאוד, חברי הקהילה שאינם דתיים לא יבואו לתפילה. אם נוכל להתחיל את התפילה לפני פלג המנחה, נוכל לעודד אותם לבוא ולקרב אותם. מה הדין, הן ביחס לתפילה והן ביחס להדלקת נרות?

תשובה

ניתן לערוך קבלת שבת לפני פלג המנחה, אך ערבית יש להתפלל רק לאחר פלג המנחה¹. לכן יש לתכנן את הזמן בהתאם לאורכה של קבלת השבת, וכן אם ישנה דרשה בליל שבת גם בהתאם לאורכה, כך שיגיעו אל תפילת ערבית מיד לאחר פלג המנחה.

הדלקת נרות לכתחילה צריכה להיות סמוכה לקבלת שבת. אך כיוון שלדעת פוסקים רבים קבלת שבת אינה חלה אלא מפלג המנחה ואילך, יש לכתחילה להדליק סמוך לפלג המנחה, אם אכן אז מקבלים את השבת². אם יש צורך להדליק לפני כן, עיין בשו"ת ב"מראה הבזק"³ פתרונות נוספים.

_______________________________________________________________

¹  שלוש דעות ראשונים הובאו בפוסקים ממתי ניתן לקבל שבת:

א. לדעת הרא"ש (ברכות פרק ד סי' ו) ותלמידי רבנו יונה (ברכות יח ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה רב צלי), ניתן לקבל שבת החל מפלג המנחה. הם למדו זאת מן המבואר בגמרא (ברכות כז ע"א), שרב נהג להתפלל ערבית של ליל שבת כבר בערב שבת, כלומר לאחר פלג המנחה, ורב היה מקבל שבת בתפילה זו, ואם כן מוכח שניתן לקבל שבת מפלג המנחה, והוא הזמן המוקדם ביותר שניתן להתפלל בו ערבית של ליל שבת. קודם לכך אי אפשר להתפלל ערבית של ליל שבת, ואף לא ניתן לקבל שבת.

ב. לדעת הרמב"ן (תורת האדם שער האבל, עניין אבילות ישנה) ניתן לקבל שבת מהשקיעה. הוא נוקט כשיטת רבנו תם, שבין השמשות מתחיל שלושה ורבע מיל לאחר השקיעה, והוא מחדש שזמן תוספת שבת הוא מהשקיעה עד בין השמשות, אך לפני השקיעה לא ניתן לקבל שבת. טעמו הוא שכל עוד השמש זורחת, כיוון שהוא יום מובהק, אי אפשר להגדירו כזמן "תוספת שבת". בהמשך מזהה הרמב"ן את השקיעה עם פלג המנחה: "והיינו דאמרינן במס' ברכות (כו ע"א) 'רבי יהודה אומר עד פלג המנחה', והוא זמן קרוב לתחילת שקיעת החמה, אין ביניהם אלא מהלך של"ד אמות בקרוב, דקסבר ר' יהודה לענין תפלה בתר שמשא אזלינן, דבעינן לתפלת המנחה 'ייראוך עם שמש', ו'לפני ירח דור דורים' לשל ערבית". כיוון שעל-פי שיטתו צאת הכוכבים הוא ד' מילין לאחר השקיעה, ואת שעות היום מחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ועל-פי חשבון של 40 מיל ליום נמצא שכל שעה היא שלושה מיל ושליש, ואם כן פלג המנחה, שהוא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים, הוא ארבעה מיל ושתות, נמצא שפלג המנחה קודם לשקיעה בשתות מיל (שהוא של"ג אמה ושליש) והוא זמן מועט לפני השקיעה (כשלוש דקות, אם מיל הוא 18 דקות). לכן מסביר הרמב"ן שבעצם סברת ר' יהודה שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה, ומשם ואילך הוא זמן ערבית, הוא משום שזמן זה הוא השקיעה, והוא תחילת ההתחלפות מיום ללילה. על-פי זה מסביר הרמב"ן גם את הגמרא בברכות, שממנה נראה כי ניתן לקבל שבת מפלג המנחה: "והתם אמרינן (ברכות כז ע"ב) 'אמר ליה רב לר' חנינא דצלי של שבת בערב שבת כר' יהודה מי בדלת, אמר ליה אין בדילנא, כלומר דכיון דצלי קביל עליה כל פלג המנחה בתוספת, ובדיל קודם לשאר בני אדם, שאין מוסיפין כל הזמן הזה מחול על הקדש אלא מקצתו, וכולה שמעתא כדאיתא התם, הא כל זמן שהחמה זורחת בארץ יום גמור הוא, אינו בכלל תוספת ולא בכלל ספק, ואע"פ שפלג המנחה מוסיף על מהלך ארבעת מילין האמור בפסחים, כשיעור שאמרנו, אין ביניהם אלא זמן מועט, וכשמתפלל בו של שבת לפני גמר תפלה מתחיל השמש לשקוע והגיעה שעת התוספת, והא דאמרינן התם אדאיכא שמשא אריש דיקלי איתלו שרגא, הרחקה יתירא היא לתוספת, משום דלא קים להו בשיעורא דרבנן". הרמב"ן מסביר שאף-על-פי שאפשר לקבל שבת רק מהשקיעה, מכל מקום ניתן להתחיל להתפלל ערבית של שבת מפלג המנחה, כיוון שזהו זמן מועט לפני השקיעה, ולפני שיסיים את תפילתו כבר תשקע החמה וכבר יהיה בתוך זמן תוספת שבת.

ג. לדעת המהר"ח "אור זרוע" (ס' קפה), זמן תוספת שבת הוא שתי שעות לפני הלילה. הוא לומד זאת מתוך השוואה לתוספת שביעית, שהיא חודש, שהוא אחד מי"ב בשנה, ואם כן גם תוספת שבת היא אחד מי"ב מהשבת, וכיוון שיממה אורכה כ"ד שעות, זמן תוספת שבת הוא שעתיים. דעה זו הובאה גם במהרי"ל (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה, וגם בשו"ת מהרי"ל סי' קנב ובאגור סי' שסא) יחד עם שיטת הרא"ש, כהסבר למנהג שהיו מקבלים שבת בעוד היום גדול. עוד כתב שם המהרי"ל שמחשבים שתי שעות אלו על-פי חישוב של שעות זמניות, ונראה שם שמחשבים שתי שעות אלו לפני השקיעה.

המחבר (שו"ע או"ח סי' רסא סע' ב) הביא את דעת הרמב"ן כ"יש אומרים", אך שם (בסי' רסג סע' ד ובסי' רסז סע' ב) פסק כדעת הרא"ש, שמפלג המנחה ניתן לקבל שבת. ה"פרי מגדים" ("משבצות זהב" סי' רסג ס"ק ג) כתב: "ומשמע לכאורה דמתחילת השקיעה אם קבלו לתוספת הוה דין תורה, ומפלג המנחה עד תחילת השקיעה הוה מדברי סופרים אם קבלו בנדר". אולם לענ"ד נראה דקשה ליישב בכך את פסקי המחבר, שהם נובעים מדברי הרמב"ן והרא"ש, ושניהם דיברו על תוספת שבת דאורייתא. יותר נראה ליישב באחד משני אופנים: שכיוון שהמחבר הביא את הרמב"ן כ"יש אומרים" לא הייתה כוונתו לפסוק כמותו, אלא כדעת הרא"ש שהביא בסתם בסימנים האחרים; או שכיוון שלשיטת המחבר מחשבים את פלג המנחה כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים, אם כן יש זמן מועט בין פלג המנחה לשקיעה, וכפי שהרמב"ן עצמו כבר כתב, ניתן להתחיל להתפלל ערבית של שבת מפלג המנחה, ואם כן אין נפקא מינה בין הרמב"ן לרא"ש.

הרמ"א (שם סי' רסא סע' ב) השיג על דברי המחבר שהביא שם את הרמב"ן, וכתב שמפלג המנחה יכול לקבל שבת. ואם כן נראה כי דעתו היא לפסוק כרא"ש. אולם הרמ"א כתב (שם סי' רסא סע' א): "מי שקבל עליו שבת שעה או ב' לפני החשיכה – יכול לומר לא"י להדליק הנר ושאר דברים שצריך". מכך משמע שהוא חושש לשיטת המהר"ח "אור זרוע", שאף שעתיים לפני שבת חלה הקבלה. וכן פסק ה"ביאור הלכה" (שם סימן רסג ד"ה קודם הלילה), שניתן לסמוך על דעה זו ולקבל שבת שעתיים לפני הלילה. ומדברי ה"משנה ברורה" מבואר שכוונתו היא רק שעתיים לפני צאת הכוכבים של רבנו תם. וכן כתב ב"שמירת שבת כהלכתה" (ב פרק מג הערה סו) בשם הגרש"ז אויערבך, שלדידן שנקטינן כהגאונים ולא כר"ת, אין לקבל שבת שעתיים לפני השקיעה, שאף מה שמשמע מהרמ"א שניתן לנהוג כך – היינו שעתיים לפני צאת הכוכבים של רבנו תם. אך כאמור משו"ת המהרי"ל הנ"ל, מוכח שכוונתו היא שניתן לקבל שבת אף שעתיים לפני השקיעה, ובכך הוא מיישב את המנהג שהיה בזמנו.

על כל פנים, אין להתפלל ערבית לפני פלג המנחה, כיוון שזמן תפילת ערבית הוא לכל המוקדם בפלג המנחה, כפי שנפסק בשו"ע (שם סי' רלג סע' א). ולהתפלל רק קבלת שבת לפני פלג המנחה, אף אם אין הקבלה חלה, ודאי שמותר, כיוון שאין זה אלא אמירת מזמורי תהלים ושירת "לכה דודי" כנהוג, ובפרט לפי שיטת המהר"ח "אור זרוע" שהובאה במהרי"ל, שהקבלה מועילה אף שעתיים לפני השקיעה. לכן ניתן לתכנן את התפילה כך שיתפללו קבלת שבת לפני פלג המנחה, ולאחר פלג המנחה יתפללו ערבית.

²  מבואר במסכת שבת (כג ע"ב) "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר". ופירש רש"י את הטעם שלא יקדים: "דלא מינכרא שהיא של שבת". וב"הלכות גדולות" הובאה מימרה זו בהלכות חנוכה, ונראה שהוא סובר שלא על נרות שבת נאמרה, אלא על נרות חנוכה. וכן הרמב"ם (מגילה וחנוכה פרק ד הל' ה) פסק מימרה זו לעניין נרות חנוכה. אך לדעת הרבה ראשונים (כרש"י) לעניין נרות שבת נאמרה מימרה זו, וכן פסק המחבר (שם סי' רסג סע' ד), שאין להקדים הדלקת נרות שבת.

ובתוספות (ברכות כז ע"א ד"ה דרב) הקשו מסוגיה זו על מה שמבואר שם, שרב התפלל ערבית של שבת כבר בפלג המנחה, שמשמע שאין להקדים את הדלקת הנרות. ותרצו שאם אינו מקבל שבת מיד כשמדליק, על זה אמרה הגמרא במסכת שבת שאין להקדים את הדלקת הנרות, אך רב היה מקבל שבת מיד, ולכן לא הייתה זו הקדמה כשהדליק נרות. ונראה שכוונתם היא שלעולם הדלקת הנרות צריכה להיות סמוכה לקבלת שבת, ולכן אם מקבל שבת בזמנה צריך להדליק סמוך לכניסת שבת, ואם מקדים לקבל שבת צריך להדליק בסמוך לזמן שבו הוא מקבל שבת. וכדברי התוספות כתבו גם הרא"ש (פרק ד סי' ו) ותלמידי רבנו יונה (יח ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה רב צלי), והוסיפו כנ"ל דניתן לקבל שבת מפלג המנחה. וכן פסק המחבר (שם סי' רסג סע' ד וסי' רסז סע' ב).

ונראה לפי זה, שאם מקבל שבת מיד בפלג המנחה יכול להדליק אף קצת לפני פלג המנחה, ובלבד שיהיה סמוך לפלג המנחה, שהוא הזמן שמקבל שבת. שכן כל שההדלקה צמודה לזמן שמקבל שבת – אין זו הקדמה, וכיוון שיכול לקבל שבת מיד בפלג המנחה יכול להדליק אף לפני, ובלבד שיהיה צמוד לפלג המנחה.

ה"מנחת כהן" (מאמר שני פרק ז) הקשה, שלפי שיטת רבנו תם, שהרא"ש נוקט כמותה, פלג המנחה הוא זמן מועט מאוד לפני השקיעה, ומאחר שההדלקה צריכה להיות לאחר פלג המנחה, אם כן הנוהגים להחמיר גם לשיטת הגאונים ומקדימים להדליק לפני השקיעה – נמצא שמדליקים לפני פלג המנחה אליבא דרבנו תם, שהרי אי אפשר לצמצם להדליק ממש סמוך לשקיעה. ניתן להקשות גם מדברי רבא (שבת לה ע"ב), שהורה לאלו שאינם בקיאים בכניסת שבת להדליק כאשר השמש בראש האילנות, וזמן זה ייתכן שהוא לפני פלג המנחה, או לכל הפחות גבולי מאוד ביחס לפלג המנחה, ולכאורה יש לחשוש להדלקה לפני פלג המנחה. אך לפי דרכנו יש ליישב שאף לדעת הרא"ש, שלא ניתן לקבל שבת לפני פלג המנחה, מכל מקום ההדלקה יכולה להיות לפני פלג המנחה, ובלבד שתהיה סמוכה לפלג המנחה, שאז מקבל שבת. ולכן אף אם מקדימים קצת את ההדלקה לפני פלג המנחה – אין זו הקדמה, כיוון שהוא סמוך לפלג המנחה, שאז מקבל שבת. והנה המחבר כתב (שם סי' רסז סע' ב): "ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד". מלשונו קצת משמע שההדלקה עצמה צריכה להיות לאחר פלג המנחה. אולם ניתן לומר שעיקר כוונת המחבר לומר שקבלת שבת צריכה להיות מפלג המנחה ואילך, ממילא אם מקבל שבת ממש בתחילת פלג המנחה בהכרח מדליק נרות קצת לפני פלג המנחה.

להיתר ההדלקה סמוך לפלג המנחה יש לצרף גם את דעת המהר"ח "אור זרוע", שניתן לקבל שבת אף שעתיים לפני שבת, ואם כן ודאי שאם אז מקבל שבת יכול להדליק. כן יש לצרף את דעת רבי עקיבא איגר (סי' רסג ס"ק ד), שאם הדליק לצורך שבת, אף אם הקדים להדליק, בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולהדליק. ואף שב"ביאור הלכה" (סי' רסג ד"ה מבעוד) פסק כמותו רק כשהדליק לאחר פלג המנחה באופן שהקדים, אך אם הדליק לפני פלג המנחה – פסק על-פי ה"עולת שבת" שאף בדיעבד צריך לחזור ולהדליק, מכל מקום מדברי רבי עקיבא איגר נראה שאין חילוק בכך, ויש לסמוך עליו בצירוף כל הנ"ל. גם בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה לב) פסקנו שבמקום צורך כגון זה ניתן לסמוך על רבי עקיבא איגר ולהדליק לפני פלג המנחה, ובלבד שהנרות ידלקו עד זמן האכילה. וכתבנו שם עצות נוספות, כגון למנות שליח שידליק לאחר פלג המנחה, או שגוי ידליק, או לכוון שעון שבת שידליק מנורה חשמלית, עיין שם בפרטי הדינים.

³ ה תשובה לב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר