שנת תשס"ח | שבת פרשת ויצא

שו"ת במראה הבזק

ירושלים, ישראל Jerusalem, Israel

אלול תש"ס

שמירת שמיטה בגינה על גג

שאלה

על גג החניה המקורה שלנו יש גינה, כך שבעצם האדמה של הגינה איננה מחוברת לאדמה. האם ניתן להתייחס לגינה כאל עציץ גדול? ואם כן, מה מותר ומה אסור לעשות בגינה זו, בשנת השמיטה?

תשובה

דיני שביעית חלים גם על גינה הנמצאת בגגו של בניין¹, והוא הדין בנדון דידן כאשר מתחת לגינה יש חנייה.

ולכן, בשנת השמיטה מותרות בדרך כלל רק פעולות שמונעות את קלקולם של הצמחים² (היינו "לאוקמי"), אבל פעולות שתורמות לתוספת גידול ("לאברויי") - אסורות. [לגבי מלאכות להצלת היבול עצמו, כשאין סכנה לגוף הצמח, נחלקו אחרונים, כמובא בהערות³]. גם לגבי הירקות שגדלים בשביעית בגינה שעל גבי גג מאליהם, נחלקו אחרונים, אם מותר לקיימם⁴ או שחייבים לעקרם מדין "ספיחין"⁵.

אולם יש מקום להקל בדבר, אם יתמלאו שני תנאים:

א. אם יהיה לגינה זו מעמד של עציץ שאינו נקוב (עיין כאן בהערות)⁶.

ב. אם יהיה מבנה קבוע מסביב לגידולים⁷.

אם יתמלאו שני תנאים אלה, יש למיקל על מה לסמוך - אפילו לזרוע ממש⁸.

_______________________________________

[1] עיין בתוספתא שביעית (פ"א הל'יב) "ומקיימין את העלויים שבגג, אבל אין משקין אותן", ומובא ברמב"ם (פ"א מהל' שמיטה הל' ו), היינו דיני שביעית (איסור השקייה והמלאכות הדומות לה) חלים גם על גידולים שעל הגג.

ואמנם, בתוספתא שם (פ"ג הל' ג) משמע שמקילים יותר, "ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותן, ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ", אבל עיין שם (בפרק ג) ב"חזון יחזקאל" שהסביר, כי התוספתא השנייה מקילה רק במה שצומח ויונק מגופו של הגג, אבל לא במה שגדל מעפר המונח עליו.

גם בתשובות הרא"ש (כלל ב סי' ד) כתוב לגבי חיוב בתרומה ובערלה, "...בנידון זה שמילא הגג עפר ונטע בו כרם, שהוא דבר קבוע, עדיף טפי [=נחשב יותר כזרוע בארץ ממש] מעציץ נקוב... דהוי כמחובר לכל מילי, כיון שהוא מחובר וקבוע ויונק מן הארץ והאויר שתחת הגג לא מחשיב ליה כתלוש, וגם דרך העולם לזרוע כך...".

2 ברמב"ם (שם פ"א הל' י), "ומפני מה התירו כל אלו, שאם לא ישקה, תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה". יש להעיר שבהיתר "לאוקמי" מתירים רק מלאכות שאסורות מדרבנן, כבהמשך דברי רמב"ם שם, "והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו, שאין איסור מן התורה, אלא אותן שתי אבות ושתי תולדות שלהם [=זריעה, זמירה, קצירה ובצירה] כמו שביארנו [=שם בהל' א-ב]". וכן עיין שם ברדב"ז (הל' ו), "...והלא כל האילנות והירקות מקיימין אותן בשביעית".

3 עיין "חזון איש" (הל' שביעית סי' כא ס"ק יד) על-פי "נימוקי יוסף" בריש מס' מועד קטן, שהתיר גם מלאכות המונעות הפסד הפירות, ומסביר ברמב"ם הנ"ל (בהערה הקודמת), "אין הכוונה דתיבש העץ ולא תעשה פרי לעולם, אלא ימות בשנה זו ולא יבשיל פירותיו".

אמנם בקונטרס אחרון ל"שבת הארץ" (אות יב, עמ' 762 במהד' מכון התורה והארץ) טוען הגראי"ה קוק שמתירים רק לצורך מניעת קלקול בארץ, או מניעת קלקול בפירות שלאחר שנת השמיטה דווקא. אבל לגבי קלקול בפירות שנת השמיטה אין להתיר, דהרי אותם הפירות "רחמנא אפקרינהו". ועוד עיין שם ב"שבת הארץ" על רמב"ם פ"א הל' ה.

4 עיין בפירוש הר"ש סיריליאו לירושלמי שביעית (פ"ד הל' ד ד"ה ומקיימין את האלויי בראש הגג, עמ' רלג במהד' הרב קלמן כהנא), המסביר "והוא שם עשב של בושם... והשרים זורעין אותן לפני חלון הבית... ופעמים זורעין אותו בראש הגג ששם עולין ומטיילין". וכן עיין ב"מרכבת המשנה" רמב"ם (ח"ג, פ"א מהל' שביעית סוף הל' ו) בהסבר שיטתו של ראב"ד.

5 כן מובא ב"תוספת שבת" "שבת הארץ" (פ"א ה"ו הערה 37) בשם בית רידב"ז. ויש להעיר שלפי הסברו של "פני משה" בירושלמי (שם) "ומקיימין את האלויי בראש הגג... דרך להטמינו בעפר בראש הגג לקיימו..." אין שום הוכחה לנדון דידן.

6 עציץ שאינו נקוב, היינו שיש דבר המפריד בין הצמח לבין הקרקע המונע את יניקתו של הצמח מן האדמה, למשל אם שמים טס של מתכת או של פלסטיק וכדו' להפריד בין העציץ לבין הקרקע, יהיה לעציץ זה (גם אם בעציץ עצמו יש נקב למטה) דיני מצוות התלויות בארץ, ובכלל זה חיובי שביעית, רק מדרבנן [עיין "חזון איש" סי' כב ס"ק א וסי' כו ס"ק ב].

אמנם, ב"ספר השמיטה" לגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל (פרק ו סעיף ו) כותב שמכל מקום אין להחמיר מדין ספיחין בעציץ שאינו נקוב. וכן הוא ב"מנחת שלמה" לגרש"ז אויערבאך זצ"ל (ח"ג סי' קנח, אותיות י ו-יב, עי"ש).

כאשר מפסיקים על-ידי טס כדי להפוך עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב, יש להקפיד שהטס לא יהיה מחובר לקרקע, שאם לא כן יהיה דינו כמו רצפת הגינה עצמה (על-פי "חזון איש" עוקצין סי' ד ס"ק ד ד"ה ומבואר).

גם יש להקפיד שכמות העפר שבגינה לא תהיה יותר מארבעים סאה, דהיינו כ- 650 ליטר (ע"פ "משפטי הארץ" לר"ש רייכנברג, עמ' 71), כי אז גם עציץ שאינו נקוב ייחשב למחובר לקרקע (הואיל ואינו מיטלטל מחמת גודלו), לפי בעל "אגלי טל" (מלאכת קוצר, סעיף ג ס"ק י). במקרה כזה העצה היא לכאורה לחלק את הגינה לחלקות קטנות, כך שכל חלקה תהיה בת טלטול. ונראה שדי בכך שכל חלקה (עציץ) לבד תהיה פחות מן השיעור הנ"ל (למרות שבסך הכל מונח על הטס של מתכת או פלסטיק וכדו' יותר מארבעים סאה עפר), שהרי דברי ה"אגלי טל" הנ"ל מבוססים על תשובת הרא"ש (כלל שני סימן ד) ושם (בד"ה תשובה) נראה שהוא דורש רק, שהעציץ עצמו יהיה דבר המיטלטל כדי שלא יהיה דבר קבוע, אלא ייחשב ל"אין דרך לזרוע כך".

ה"משנה למלך" (בפ"ב מהל' ביכורים הל' ט ד"ה ודע שרבינו) כותב "ודע שמה שכתבנו לעיל, דעציץ שאינו נקוב כתלוש [=מדאור'], הוא דוקא כשלא יצאו הענפים חוץ לעציץ, אבל אם יצאו חוץ לעציץ, יש לו דין מחובר". וכן כותב ה"חזון איש" (שביעית סי' כ"ב סק"א ד"ה ובין) שאם רוצים שגידול ייחשב לכבתוך עציץ שאינו נקוב, "יש ליזהר שלא יצאו הנופות חוץ לעציץ, שאז דינו כמחובר", היינו שבנדון דידן יש גם להקפיד, שכל הענפים של הגידול יהיו מעל לטס המפריד.

אמנם בנדון דידן, שמתחת לרצפת הגינה יש חנייה, יש להחשיב את קומת הגינה כמו קומה שנייה בבניין רגיל (שבו הקומה הראשונה נמצאת מתחתיה). בכהאי גוונא הגרש"ז אויערבאך - מובא ב"הליכות שדה" (גליון 48, שבט-אדר תשמ"ז, עמ' 25) - סובר שבכל מקרה ייחשב עציץ המונח שם כעציץ שאינו נקוב (בגלל המרצפות). ועו"ע ב"מנחת שלמה" (סי' מא אות ב).

דעת הרב קלמן כהנא (שם, עמ' 26) היא שעל כל פנים לגבי ירקות יש להחשיב מצב כזה לעציץ שאינו נקוב.

אמנם, שם בהמשך (בעמ' 25, ע"פ פתק התיקונים) מובאת דעתם של הרבנים י"ש אלישיב וניסן קרליץ, הסבורים שמבחינה הלכית גם עציץ נקוב בקומה שנייה בבניין יוגדר כעציץ נקוב. אמנם במקרה זה (בקומה ב') גם הם מוכנים להקל לפחות כאשר העציץ עצמו אינו נקוב, ורק חלקים מן הצמח בולטים מעל למרצפות, שיש להחשיבו כעציץ שאינו נקוב.

יש לחזור ולהדגיש שגם בעציץ שאינו נקוב חלים איסורי שמיטה מדרבנן, אלא שכאשר יש גם גג, אפשר להתיר, כבהערה הבאה.

7 לגבי הגדרת "מבנה" הגורם למה שבתוכו ליחשב לבתוך בית, עיין "חזון איש" (סי' כב ס"ק א) שכותב "וגדר בית ודאי אין צריך בית שחייב במזוזה, והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי, ואולי צריך מחיצות י"ט ג"כ [=עשרה טפחים גם כן]".

בדבר שגדל בתוך בית, הירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) הסתפק, אם נוהגים בו איסורי שביעית, וה"חזון איש" (בהל' שביעית סי' כב ס"ק א) מביא שה"פאת השלחן" הכריע, דספיקא דרבנן לקולא (הואיל ולרוב הדעות שביעית בזמן הזה דרבנן בלבד. ועיין בהערות הרב דוד יוסף לשו"ת "פאר הדור" של רמב"ם סי' טו הערה 32, המביא הרבה דעות בזה).

"חזון איש" עצמו (בד"ה ועיקר יסודו) דוחה את היתרו הגורף של ה"פאת השלחן". אבל אם מדובר בעציץ שאינו נקוב (כבהערה הקודמת), הוא כותב (בסי' כו ס"ק ד) "ואף בעציץ שאינו נקוב בבית הדעת נוטה להחמיר, אלא מי שסומך על הפאה"ש בעציץ שאינו נקוב בבית אין לנו כח למחות, דיש להם על מי שיסמכו, כיון שאין דין עציץ שאינו עקוב מפורש בגמ' ומה שאינו מפורש בגמ' נהגו הפוסקים לסנף זה לקולא".

8 כב"חזון איש" בהערה הקודמת. ואמנם הוא נטה להחמיר, אבל יש להעיר שבקונטרס "סדר השביעית" (המודפס בסוף "דרך אמונה" (לרב חיים קנייבסקי, ח"ד עמ' קצה אות יד) סותם הגר"ז שפירא ש"בעציצים שאינם נקובים הנמצאים בבית אפשר להקל". ונראה שקונטרס זה הופיע לאחר שה"חזון איש" עבר עליו.

גם בספר "שנת השבע" (לרב קלמן כהנא, עיין שם בהקדמה בעמ' ז שה"חזון איש" עבר על הספר) סתם (עמ' כא) ש"מותר לזרוע בבית בעציץ שאינו נקוב", וכן נטה להתיר ב"ספר השמיטה" (פרק ג' סעיף ה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר

מדורים נוספים בגיליון זה: