|
 שנת תשס"ח | שבת פרשת וישלחמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהפסק דין: שימוש במקרר ללא רשות / הרב אריאל בראלי
עורך: הרב יואב שטרנברג
תיאור המקרה: הנתבעת היא עמותה שארגנה שבת אירוח בשדרות למשפחות מכל רחבי הארץ. אחת המשפחות שהגיעו, התארחה בפנימיית הישיבה בשדרות, בחדר שהיה בו מקרר, השייך לאחד מתלמידי הישיבה, שהוא התובע. אותו תלמיד לא ידע על כך שהכניסו משפחה לחדרו. המשפחה המתארחת השתמשה במקרר, ללא הסכמת התובע. לאחר השבת, התברר שהמקרר מקולקל. בדיקת טכנאי העלתה שהמדחס מקולקל. נוסף על כך, המקרר התלכלך מחמת השימוש של המשפחה.
התביעה: התובע תובע מהנתבעת השתתפות בתיקון המקרר. הוא מודע לכך, שהיה יכול לתבוע את המשפחה המתארחת ישירות, אולם הוא העדיף לתבוע את העמותה, אף שיתכן שהמשפחה היתה מודה שהיא קלקלה את המקרר, ואילו הנתבעת אינה יכולה לדעת על כך דבר.
תשובת הנתבעת: הנתבעת טוענת, שהמקרר היה ישן והקלקול אינו קשור אליה כלל. הנתבעת קיבלה על עצמה לשלם במידה שבית הדין יקבע שהמשפחה המתארחת אחראית לנזק שנגרם.
פסק הדין : בית הדין פטר את הנתבעת.
הנימוקים: על מנת שהמדחס של המקרר יתקלקל ע"י שימוש לא נכון, המקרר צריך להיות פתוח זמן רב ביותר, דבר הגורם להפעלה רצופה של המדחס ועלול לגרום לקלקולו. בנדון דידן, לא סביר שדבר מעין זה התרחש. שכן, מדובר במשפחה מן היישוב, שמן הסתם השתמשה במקרר בדרך הרגילה והסבירה. הרבה יותר מתקבל על הדעת, שהמקרר התקלקל פשוט משום שהוא ישן.
היות שהמשפחה השתמשה במקרר, יש לה דין 'שואל'. ואמנם, השולחן ערוך (חושן משפט סימן שג סעיף א) פוסק, שאין שומר מתחייב בחיובי שמירה עד שימשוך את החפץ, והמשפחה לא עשתה פעולת קניין במקרר, אבל כבר כתב בנתיבות המשפט (סימן שמ סק"ח) ששימוש בחפץ מטיל על המשתמש חובת שמירה אף בלא קניין.
היות שהמשפחה נחשבת כשואל, היה מקום לחייב אותה גם בנזק שנגרם למקרר באונס, שהרי שואל חייב באונסים. אלא שנראה, שסיום השימוש במקרר נחשב כהחזרת המקרר. היות שבמהלך השבת המקרר היה תקין, הרי שכשהמשפחה עזבה את החדר במוצאי שבת, הרי זה כשואל שהחזיר את החפץ למקומו, שאינו נחשב כשואל יותר. וגם בשואל שלא מדעת, כתב הרמ"א (חושן משפט סימן רצב סעיף א), ששומר ששאל שלא מדעת והחזיר את החפץ למקומו, אינו נחשב כשואל יותר, וחוזר להיות כשומר בעלמא.
לאור זאת, אין לחייב את המשפחה מדין שואל.
נוסף על כך, יש לדון בשאלת 'נהנה'. למשפחה בוודאי נגרמה הנאה מהשימוש במקרר. ההנאה מוגדרת כהפרש בין עלות התארחות בחדר עם מקרר לעומת עלות התארחות בחדר בלא מקרר. בית הדין העריך את שווי ההנאה בנדון דידן בכ-20 ש"ח.
ואמנם, אילו לא היה נגרם לתובע שום נזק, לא היה אפשר לחייב את המשפחה לשלם עבור ההנאה, כדין 'זה נהנה וזה לא חסר'. אבל בנדון דידן, הרי התלכלך המקרר, ובנוסף, כל שימוש במקרר גורם לבלאי של המנוע, ועל כן יש לדון אם מדובר במקרה של 'זה נהנה וזה חסר' המחייב לשלם עבור ההנאה, אף אם ההנאה יתרה על החסרון. יש לציין, שאף אם החסרון הוא פחות משווה פרוטה, עדיין יש דין שמשלמים את כל ההנאה, כפי שכותבים בעלי התוספות בכתובות(ל: ד"ה לא צריכה).
עם זאת, לדעת רוב הדיינים, היות שלכלוך אינו גורם לירידה בערך המקרר עצמו, ואינו פגם במקרר בעצמו, אין זה נחשב 'חסרון'. גם הבלאי המצטבר של המנוע אינו משמעותי כלל, ואין זה נחשב כחסרון.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
