|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת האזינומשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקההרב סיני לוימעמדה של חברה, חלק ד'
בשבוע שעבר התחלנו לבחון את פעילותה של חברה לאור דיני השליחות. השבוע נעלה את הקשיים בכיוון זה. לכאורה, ניתן להציג את עובדי החברה, כשליחים של בעלי החברה, וכל מעשה שנעשה על ידי עובד החברה, אנו מיחסים לבעל הבית האמיתי – בעלי המניות.
האם מודל זה של דיני השליחות יש בכוחו להסביר את כל הפעילות העיסקית? נראה שלא, שכן ישנם מעשים בהם ההלכה אינה נותנת תוקף לשליחות. נדון בשתי הלכות המגבילות דיני השליחות:
1. "לתיקוני שלחתיך ולא לעיוותי" - ההלכה מאפשרת למשלח להתנער ממעשה שלוחו במקום בו ביצע את השליחות באופן שיצר נזק למשלח, בטענה שלא ניתנה לשליח סמכות לביצוע מעשה שיגרום לו נזק, אלא הסמיכו רק לפעולה מועילה.
האם יוכלו בעלי המניות לטעון כן ביחס לפעולה מזיקה של נציגי החברה?
התשובה לכך היא , שבמקום בו המשלח מקבל על עצמו על תוצאת מעשיו של שליחו, יהיו אשר יהיו, לא מתקבלת טענה של 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' (שו"ע חו"מ סי' קפ"ב סי' ג).
גם במקרה דנן נראה, שאומדן הדעת הוא שהמשלח (בעלי המניות) נכון לקבל על עצמו כל תוצאה של שלוחיו (נציגי החברה), שאם לא כן אין מי שיסכים לפעול מול נציגי החברה. שהרי, אף אדם לא יבצע שום עסקה עם נציג חברה אם ידע שלבעלים יש יכולת לבטל את תוקף העסקה. זהו גם מנהג המדינה, ועל פיו יש לפרש את השליחות. על פי זה אכן ניתן להשתמש בהלכות שליחות ביחס ל"חברה".
2. אין שליח לדבר עבירה, ואין שליחות לנזיקין – ההלכה אינה מכירה בתוקפה של שליחות לפעולה שמהווה עבירה. גם מעשה נזק בכלל עבירה הוא, ועל כן לא ניתן ליחסו למשלח. דוגמא, אם עובד בחברת יעוץ, נתן עצה רעה ללקוח, באופן בו הוא חייב בתשלומי נזק (מדין מראה דינר לשולחני) – לכאורה, לא יתכן לחייב את שולחו על פעולה זה.
אם כך קשה, האם ומדוע יש יסוד לתביעה כלפי נכסי החברה על נזק שביצעו עובדיה? האם יוכלו בעלי המניות להתנער מפעולת נזק שבוצעה בשם החברה?
לענ"ד, התשובה לשאלה זו אינה יכולה להמצא בדיני השליחות, ונענה עליה בע"ה בשבוע הבא.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
