שנת תשס"ו | שבת פרשת וישב

שו"ת במראה הבזק

חיפה, ישראל Haifa, Israel
מרחשוון תשס"ב

זמן קבלת-שבת למי שמתפלל מנחה מאוחר

שאלה:
א. בחיפה נהוג שזמן הדלקת נרות הוא 30 דקות לפני השקיעה. תפילת מנחה ברוב בתי הכנסת היא 20 דקות לאחר מכן. תפילת מנחה היא כ- 10 דקות. ממילא לא יוצא לקבל שבת לפני השקיעה. מצד שני אם נקבל שבת לפני מנחה, אזי איך נתפלל מנחה של חול? האם יש לקבל שבת (היחיד) תוך כדי חזרת הש"ץ? ואם כן האם מספיק לומר הנני מקבל על עצמי קדושת שבת? כמה זמן מינימום לפני השקיעה יש לקבל שבת?
ב. אנשים שמאחרים למנחה מתחילים מנחה מחוץ לבית הכנסת למרות שתפילתם תימשך לאחר השקיעה, האם ימתינו למנין והמנחה תגלוש הרבה מעבר לשקיעה? או שעדיף שיתפללו יחיד ויסיימו לפני השקיעה? האם נכנס השקול של ברוב עם? במקרה שמגיעים לאחר השקיעה, ובמנין הראשי מתחילים לכו נרננה, האם בכלל ניתן להתפלל אז מנחה? ואם לא והפסיד מנחה ורוצה להשלים, בתפילת מעריב איזה שמונה עשרה יתפלל בפעם השניה?

תשובה:
א. חובה לקבל את השבת לפני השקיעה ולהוסיף מן החול אל הקודש[1]. לחובה זו אין שיעור-זמן ברור[2]. במקרה שהציבור לא יסיימו שמונה-עשרה של מנחה לפני השקיעה, יש אומרים שלא יקבל על עצמו שבת, ואם יש לו אפשרות לכך, אף יתפלל ביחידות לפני כן, כדי שיוכל לקבל גם תוספת-שבת. אולם יש על מי לסמוך גם למי שיקבל שבת בליבו אף לפני תפילת מנחה, יתפלל מנחה עם הציבור לאחר שקיבל על עצמו שבת[3].
ב. במקרה שהיחיד לא יספיק לגמור את תפילת שמונה-עשרה לפני השקיעה ויש לו אפשרות לחכות למניין שיתחיל לפני השקיעה - יחכה למניין. אבל אם המניין יתחיל רק לאחר השקיעה, עדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה[4].
אם עברו שלוש-עשרה דקות אחר השקיעה ולא הספיק להתפלל מנחה, מתפלל תפילת תשלומין בערבית, דהיינו תפילת שמונה-עשרה של ערבית פעמיים, בין בשבת ובין בחול. ואם התפלל בשבת בתפילת התשלומין נוסח של תפילת יום חול, יצא בדיעבד[5].
אם לא ענה "ברכו", לא קיבל שבת עם הציבור, ויכול עדיין להתפלל מנחה, אם זה עדיין זמנה[6].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] מרן המחבר בשו"ע (או"ח סי' רסא, ב) הביא דין זה בשם י"א והסביר ב"בית יוסף" (שם) שהוא משום שרמב"ם השמיטו. ואולם עיין בגר"א (שם) שאף לדעת רמב"ם יש עניין ב תוספת-שבת. אמנם יש גם שיטות החולקות על הבנת "בית יוסף" בדעת רמב"ם, עיין "שדי חמד" (כרך ה עמ' 333).
[2] עיין בס' "זמנים" (הרב מי"ל זק"ש) שאסף את דברי הראשונים וב"פסקי תשובות" (סימן רסא) שאסף מדברי האחרונים. רובם ככולם מציינים את דברי הרא"ש (יומא ח, ח) שבענין זה הם לנו לעיניים: "ותוספת לא נתברר לנו שיעורו אלא מיהו לאו תוספת כל דהו קאמר … וצריך לפרוש קודם בין השמשות מעט".
[3] מרן המחבר בשו"ע (או"ח סי' רסג , טו) כתב שאם אדם ענה "ברכו" עם הציבור, אינו יכול עוד להתפלל מנחה. ועל-פי זה כתב "מגן אברהם" (שם ס"ק יט) שאישה המדליקה נרות שבת, תתפלל מנחה לפני שתדליק. אדם שכבר קיבל על עצמו שבת, לא יוכל עוד להתפלל מנחה. אלא שבשו"ת "ארץ צבי" (סי' ס) העיר שמצאנו בסי' רצג, שניתן להתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת מפלג-המנחה, דהיינו אין דיני זמני התפילה חופפים בהכרח עם דיני שבת, והוא רצה לחלק בין קבלת שבת ע"י "ברכו", שזוהי התחלה של תפילת ערבית ממש, ולבין קבלת שבת שלא ע"י תפילה, וגם מה שכתב "מגן אברהם" הוא לפי דעתו לכתחילה (אף כי דעת הרבה אחרונים, שלא תתפלל האשה אף בדיעבד), וחיזק את דבריו מדברי ה"פרי מגדים" (על "מגן אברהם" רסג, כח) שגם כשאדם נגרר עם הציבור ואסור במלאכה, הוא עדיין יכול להתפלל תפילת מנחה. עוד מצאנו שנחלקו פוסקים בגדרה של תוספת שבת לגבי איסורי שבות לצורך מצוה, מכיון שיש לכאורה סתירה בעניין זה בין פסק המחבר בסי' רסא, ד לפסקו בסי' שצג, ב, ובאחרונים ישנם כמה יישובים לכך. לדעת הגר"א מרן המחבר נוטה לחומרא, וכן הרמ"א (רנג, ב), ולדעתו אין להתחשב בסתירה לכאורה מסי' שצג. לדעת ה"דגול מרבבה" ו"שו"ע הרב" יש לחלק בין תוספת-שבת ע"י "ברכו" שזהו קבלת עיצומו של יום ולבין תוספת-שבת סתם. לדעת הרבה אחרונים (עיין "ביאור הלכה" סי' רסא, ד ד"ה אין מערבין) יש לחלק בין קבלת שבת של ציבור לקבלת שבת של יחיד. על-פי דבריהם - יחיד שקיבל שבת מותר עדיין בשבותים, ומסתבר שגם מותר לו עוד להתפלל מנחה (עיין ב"אז נדברו" חלק ב סי' ב ועוד בחלק א סי' א-ג, ובסי' עט בתחילתו).
עפל-פי זה היה נראה שאדם יכול להתפלל מנחה עם הציבור גם לאחר שקיבל שבת (ולכאורה עדיף שיקבל שבת קודם התפילה ויתפלל עם הציבור מאשר שיתפלל מנחה ביחידות ויקבל תוספת שבת), וכן משמע מ"ארץ הצבי" הנ"ל וב"מנחת יצחק" (סי' ט,כ) וכן הוא בס' "משמרת שלום" (קוידנוב, סי' כו ס"ק ג) ובשו"ת "זרע אמת" (לשונו מובאת בשו"ת "דברי שלום" ח"ג, מזרחי- י-ם, תשנו) וכן כתב ב"מועדים וזמנים" (ח"ז סי' רנג הערה א), אלא שבס' "ברית עולם" הכריע לגבי יחיד שלא יספיק לסיים מנחה לפני השקיעה, שיקבל עליו תוספת-שבת קודם, אבל לגבי ציבור שמאחר להתפלל, כתב להתפלל מנחה ביחידות ולאחר מכן לקבל תוספת-שבת (וכן הדגיש בתשובותיו "אז נדברו" ח"ג סי' ו בהערה) וצ"ע החילוק ביניהם.
לכן כתבנו שאם הציבור מאחרים בתפילה ויסיימו לאחר השקיעה, יש הסוברים שעדיף שיתפלל ביחידות, ויקבל תוספת-שבת לעצמו, ואם לא יספיק להתפלל לפני השקיעה- יתפלל ולא יקבל על עצמו תוספת-שבת, עיין בשו"ת "אבני ישפה" (סי' נו בשם הגרי"ש אלישיב), ובס' "אשי ישראל" (סי' לו, ח ובהערות בשם הגר"א קנייבסקי). אולם מי שרוצה יכול לסמוך על השיטות שיכול להתפלל מנחה בציבור גם לאחר קבלת תוספת-שבת בלב, ואולי אף בדיבור (וציינו שאם הציבור יסיימו תפילה בלחש לפני השקיעה, עדיף לכל הדעות להתפלל איתם ולקבל על עצמו את השבת מיד לאחר סיום תפילה בלחש).
[4] "משנה ברורה" (סי' רלג, יד), ועיין בס' "אשי ישראל" (פרק כז הערה יג) שהביא את דעת הגר"ש ואזנר, שעדיף להתפלל בציבור אף בין-השמשות.]
[5] "משנה ברורה" (סי' רנח, כה).
[6] שו"ע או"ח (סי' רסג, טז). וכשאומרים בבית-הכנסת קבלת-שבת, עדיף שיתפלל בחוץ, "משנה ברורה" (שם).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר