שנת תשע"ח| שבת פרשת בא

משה רבנו, האיש שגדל כנסיך בבית פרעה, כבנה המאומץ של בת המלך, מי שניהל משא ומתן עם פרעה עצמו, שחשב עצמו כמלך מלכי המלכים, מגיע בפרשתנו לשיא נוסף.

הכתוב בפרשתנו מתאר את מעמדו הרם, הן בין אחיו והן בחברה המצרית, וז"ל הכתוב:

"גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א ג).

אע"פ כן, היה משה רבנו, עניו שבענווים וז"ל הגמרא: " 'לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ...', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, ... נתתי גדולה למשה ואהרן - אמר ונחנו מה..." (חולין דף פט ע"א). משה לא חשב עצמו ל"גדול"!

נשווה את משה רבנו לאדם אחר, בעל פוטנציאל עצום, שקיבל מחמאה נדירה מן הנביא:

"וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל  אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם" (שמואל ב ט"ז כג).

למרות זאת, האיש הזה סיים את חייו בצורה טרגית (שם, י"ז כג) ולא הייתה לו השפעה משמעותית על עם ישראל.

ננסה להבין מדוע.

אחיתופל נתן לאבשלום שתי עצות.

הראשונה: "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (שם ט"ז כא).

מטרתה הייתה לכאורה, כמו שהסביר הרד"ק, "עצה נכונה היתה ואף על פי שהיתה לרעה כי בדבר ההוא חזקו ידי כל אשר אתו וידעו כי לא יעשה עוד אביו שלום עמו".

העצה השנייה: "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה: וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ: וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם" (שם י"ז א-ג).

גם כאן הסביר הרד"ק: "וגם העצה הזאת האחרת היתה נכונה ואילו נעשתה היה נהרג דוד כדבריו". לפי דעת הרד"ק העצות שנתן אחיתופל לאבשלום היו לטובת אבשלום. לדבריו קשה, אם כך מדוע שלח אחיתופל יד בנפשו, לאחר שראה כי עצתו השנייה לא התקבלה?

אחרי בקשת המחילה, נציע את ההסבר הבא.

חז"ל במסכת סנהדרין לימדונו: "תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן: ... ואחיתופל, ... אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו, הוא סבר איהו מלך, ולא היא - בת שבע בתו הוא דנפקא מינה שלמה..." (דף קא ע"ב).

מכאן נלמד כי אחיתופל סבר שהוא קיבל נבואה שהמלכות מגיעה לו והוא יחליף את דוד. המרד של אבשלום נוצל בידי אחיתופל כדי לסלק את דוד מכיסאו. התוכנית הייתה לתמוך באבשלום, לגרום לדוד לעזוב את כס המלכות ולברוח מירושלים ואז להכשיל את אבשלום, בעצתו הראשונה, בחטא עריות מאוס. כך העם יבין שאבשלום איננו ראוי למלכות כמו אחיו אמנון.

השלב הבא יהיה הריגת דוד באמצעות עצתו השנייה. אחיתופל יצא מיד, בראש כוח מיוחד לחסל את דוד. לאחר שדוד יהרג, הדרך של אחיתופל אל כס המלכות תהיה פנויה ולשיטתו כך תתקיים הנבואה שקיבל לכאורה.

ה"אגו" המנופח של אחיתופל בא לידי ביטוי גם ברשימת הפעלים הארוכה המופיעה בעצה השנייה, אני ואני ועוד פעם אני. עכשיו מובן פשר צעדו הנואש של אחיתופל, הוא הבין שהוא לא יהיה מלך וחלומותיו - חזון השקר שלו, לא יתממש.

איזו תהום פעורה בין ענוותנותו של משה רבנו וגאוותו של אחיתופל.

הבה נתפלל כי נזכה לעוד מנהיגים כמו משה.