שנת תשע"ח| שבת פרשת בהר

מצוות השמיטה הפותחת את פרשת בהר הינה אחת מהמצוות התלויות בארץ. מצוות אלה מביאות לידי ביטוי את קדושתה של ארץ ישראל בהשוואה לשאר הארצות. הראי"ה קוק זצ"ל בספרו "שבת הארץ" (מבוא פרק טו), בתשובה לשאלת הרדב"ז: כיצד מועיל היתר המכירה לקיום מצוות ישוב ארץ ישראל, הרי ברגע שהקרקע נמכרת ואי אפשר לקיים בה מצוות שביעית היא כבר איננה קדושה? ענה, כי קדושת הארץ איננה תוצאה של האפשרות לקיים בה מצוות אלה, אלא שהקדושה כוללת  גם את ההתחייבות במצוות אלה והאפשרות לקיימן אבל אינה תלויה בהן. וז"ל: "אבל כ"ז (שאלת הרדב"ז) מיוסד על הסברא, שאין שום מעלה אחת לארץ ישראל מלבד מה שעל ידה אפשר לקיים את מצות התלויות בה, והיא לפי זה רק כעין הכשר להמצות התלויות בארץ, לפיכך כשמפקיעים חובת המצות, אפילו ע"פ הכרח, שוב אין כאן מצות ישוב ארץ ישראל. ובאמת לא כן  הדבר; וסברא זו אינה מיוסדת ע"פ עיקר יסודה של תורה, התלויה ביסוד קדושתה העליונה גם היא בארץ ישראל, ו"מלכה ושריה בגוים אין תורה" "וכיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול-תודה גדול מזה" (חגיגה ה.) כי ארץ ישראל דומה בזה לתלמוד תורה (מצווה שמעלתה כוללת גם את היכולת לקיים מצוות כהלכה כתוצאה של הלימוד והעיסוק בה)".

דברי הראי"ה מעמידים את קדושת ארץ ישראל, מעל להגדרתה של ארצנו כארץ הקודש גרידא, שעדיפותה נובעת ממספר המצוות שאפשר לקיים בה.

בהמשך נלמד עקרון רוחני נוסף מדברי הראי"ה קוק זצ"ל.

הלוח העברי הפגיש אותנו השבוע עם ל"ג בעומר.

יום זה מציין את גבורתם של תלמידי רבי עקיבא - לוחמי בר כוכבא - שנהרגו (כנראה) בנגפם במלחמתם כנגד האימפריה הרומאית (בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה), תוך ניסיון הרואי, לחדש את עצמאות ישראל.

יום זה מציין גם את קדושתה של תורתנו, במיוחד בגלל גילוי הצדדים הפנימים שלה על ידי רשב"י ותלמידיו לאורך הדורות. (להבת הקדושה של רשב"י מסומלת בהדלקה הסימלית במירון, הקשר בין זה לבין "תרבות" המדורות המזהמת והמסוכנת ברחבי הארץ קלוש מאוד).

גילוי סתרי התורה קיבל חיזוק משמעותי מאז שמרן ר"י קארו וחבריו, ואחריו האר"י הקדוש ותלמידיו חזרו לארץ ישראל והתיישבו בצפת.

רבי שלמה אלקבץ, תלמידו וחברו של מרן הב"י ללימודי תורת הסוד,  השאיר לכלל ישראל, את שירו המופלא "לכה דודי", שעוסק בכיסופי גאולה הן מבחינה מדינית והן מבחינה רוחנית פנימית, כיוון ששני הדברים כרוכים זה בזה בבחינת "ספרא וסייפא".

אנשי הסייפא החלוצים (שלרובם לא היה קשר לספרא), שעלו ארצה כחלק מהנסיון לבנות מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, אימצו גם הם את האש והמדורות אבל כחלק מקימום מורשתם של לוחמי בר כוכבא, בלי כל קשר לרשב"י ותלמידיו.

נצטרך לבחון מה הקשר בין מדורת השבט של החלוצים הלוחמים - תרבות הקומזיץ המפורסמת, שבאה לידי ביטוי בשירו המפורסם של חיים חפר ז"ל "דודו". נצטט ממנו חלקית:

"הערב יורד עלי אופק בוער,  רוחות בצמרת הרטיטו,  ואנו סביב למדורה נספר על איש הפלמ"ח ושמו דודו:  איתנו הלך במסע המפרך, איתנו סייר הוא בגבול,  בקומזיץ היה מזמר ועוד איך..."

לבין אש הקודש של לימוד התורה, תוך התנתקות מחיי העולם הזה של רשב"י, (שלא רבים הצליחו לצעוד בעקבותיו). 

בשבוע הבא נמשיך לברר את השאלות החשובות הללו.

בינתיים נמשיך להתחזק בדרכנו שילוב הספרא והסייפא - חיזוק מדינת ישראל מבחינה לאומית ומבחינה תורנית.