שנת תשע"ט| שבת פרשת מקץ

לאחר שפרעה עמד נפעם מול יכולותיו של יוסף, הוא הכריז: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל  צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל  אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"א מא-מה).הסמכות שהעניק פרעה ליוסף בתחום הרמת היד והרגל, נראית ייחודית וחד פעמית בכל התנ"ך כולו. השאלה, מה משמעותה של סמכות זו, הטרידה רבים. נביא את דברי חז"ל ופירושי הראשונים, ואחרי בקשת המחילה, נציע עוד ביאור.התנא אונקלוס תירגם: "ואמר פרעה ליוסף אנא פרעה ובר ממימרך לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא בכל ארעא דמצרים". זו גם דעת המדרש: "לא ירים איש את ידו. לחגור כלי זיין לרכוב במרכבת הרכש בכל ארץ מצרים" (שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא סימן מד), כך גם פירש רש"י. לפי זה, כל פעולה צבאית נדרשה לאישורו של יוסף.נכדו של רש"י, הרשב"ם, נתן משמעות הרבה יותר רחבה לביטויים אלה ופירש: "לעשות שררה". כלומר, כל מינוי של "בעל שררה" בכל התחומים (ולא רק בתחום הביטחוני), יידרש לאישורו של יוסף. הרשב"ם הביא ראיה לדבריו מהכתוב בעניין מרד ירבעם בן נבט בשלמה המלך, וז"ל: "כמו שכתוב בירבעם:  וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה ... עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ (מלכים א י"א כו-כח), רמה ידו ושררתו על ידי המלך שלמה, כמו שכתוב (שם)  וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף".אבן עזרא פירש גם הוא בכיוון זה והוסיף הסבר לאזכור הרגל, וז"ל: "ואין אדם שיהיה ברשותו זולתך, וטעם רגלו - לו רשות ללכת" וסיים דבריו בהצעה נוספת: "או על דרך משל, והוא הנכון".נציע גם את ההצעה הבאה. הרמת יד מופיעה בתנ"ך גם במשמעות של שבועה, כגון: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית י"ד כב), אברהם נשבע בהרמת יד למלך סדום. גם הביטוי 'נשא' משמעותו 'הרים' וגם הוא מופיע בעניין שבועה, כגון: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק" (שמות ו' ח ועוד). שבועה נעשתה גם בהרמת הרגל ונתינת היד תחת הירך (אי אפשר להכניס יד תחת הירך בלי להרים את הרגל), כגון: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כ"ד ב) או "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (שם מ"ז כט). לפי זה, לא תהיה לאיש במצרים, רשות להישבע ולקחת על עצמו התחייבות כל שהיא בניגוד לדעתו או רצונו של יוסף. כל התחייבות חמורה בשבועה, נזקקה לאישורו של יוסף.לפי כל ההסברים שהבאנו הסמכויות שניתנו ליוסף, היו כמעט בלתי מוגבלות.

בימים אלה נודה להקב"ה על כל הניסים שעשה לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה.