|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת כי תשאלעלות לראשונות או לרדת לאחרונותהרב יוסף כרמלחטא העגל העסיק את חז"ל ואת פרשני המקרא רבות. מיקומו של החטא בתוך פרשיות המשכן בין הציווי והביצוע, הסמיכות למתן תורה ולעשרת הדיברות ופרשיות השבת העוטפות אותו משני הכיוונים אמרו דרשני. התוצאות החמורות לדורות הוסיפו גם הן להכרח שבהסבר העניין. ננסה היום להבין את הפרשיה תוך כדי השוואתה לפרשייה מקבילה.
כמה מאפיינים לחטא העגל:
1. העגל מכונה גם שור, בכתובים ובדברי חז"ל . בתהילים מופיע " יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים ק"ו יט-כ). ובדברי הגמרא "ואילו שור לא קא חשיב! אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו: רבונו של עולם! קטיגור יעשה סניגור? (חגיגה דף יג עמוד ב) (עיין ברש"י שמות ל"ב ד במצודות דוד יחזקאל י' יד). כך גם בדברי המדרש על הפסוקים "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק:וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ויקרא ט' א-ד). "יבוא שור ויכפר על מעשה שור, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל"(ספרא שמיני פרשה א ד"ה ויהי ביום). בעברית ביטוי נוסף שמשמעותו זהה כמעט לעגל ושור והוא "פר" ואכן הביטוי היותר נפוץ בתורה הוא "פַּר בֶּן בָּקָר" (ויקרא ד' ג, ובעוד תשע הופעות).
2. סביב העגל נערכו מחולות "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת" (שמות ל"ב יט), , נשמעו קולות "ענות" "קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שם, שם יז), והמעשים מוגדרים כ"וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שם, שם ו). רש"י ורשב"ם במקום קושרים ביטויים אלה לענייני עריות (השווה גם לרש"י בראשית כ"א ט).
3. חטא העגל חזר על עצמו במהדורא בתרא בימי ירבעם בן נבט שבנה שני עגלי זהב האחד בבית אל והשני בדן. (הקשר בין מעשיו של ירבעם לחטא העגל רמוז בכמה וכמה נקודות נזכיר רק שתיים מהן א. סיסמתם של החוטאים "אלה..." ב. שמות בניו של ירבעם ואכמ"ל).
בין שני חטאים אלה, אנו מוצאים את מלאך ד' בוחר בגדעון להושיע את ישראל בשליחותו של הקב"ה. לפני שגדעון יוצא למשימתו הוא מתבקש לבצע משימה מקדימה "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת: וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת" )שופטים ו' כה-כו). בכך זוכה גדעון לשני שמותיו. גדעון כמי שגדע את האשרה וירובעל כמי שהרס את מזבח הבעל. גדעון, ירבעל שפגע גם הוא ב"פר" הכפול.
הבעל והאשרה שניהם יחד מהווים את שני החלקים של פולחן הפוריות הכנעני, פולחן שהיה במהותו פלחן זימה. הפר, גם הוא סמל לפוריות ומכאן גם נגזר שמו. ענת הקשורה לשרש ענה גם היא חלק בלתי נפרד מפולחן אלילי זה (עיין הושע ב' ובעיקר בפס' יז כג-כד). עבודה זרה זו מטרתה הייתה להבטיח כביכול את הורדת הגשם וממילא את היבולים שצומחים בעקבותיו. הכנעניות האלילית שמה במרכז הווייתה את השפע הגשמי והפוריות. אנשי דורו של גדעון ניסו לפתר את בעיית ה"דלות" שלהם באמצעות עבודת הבעל והאשרה (עיין שופטים ו' ו). גדעון מחזיר אותם לדרך הישר על ידי הדגשת שמירת שתי הדברות הראשונות.
ראיה שאכן יש קשר בין שתי הסוגיות נתן להביא מכך שחכמים תקנו לקרא כהפטרה לפרשת כי תשא את הפרק מספר מלכים העוסק במלחמתו של אליהו הנביא בעובדי הבעל ומימסדו.
חטא העגל, הבחירה ב"שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב", הצחוק המחולות וה"עַנּוֹת" סביבו, משמעותם לא רק סטיה מהדרך שהוצבה בשתי הדברות הראשונות אלא גם משתיים מן חמשת הדברות האחרונות " לֹא תִּנְאָף... לֹא תַחְמֹד" (שמות כ' יב-יג). מול כל עומדים נצבים, השואפים להתעלות רוחנית במעמד הר סיני, שזכו לשמע מפי הגבורה את שתי הדברות הראשונות כורעים עובדי הבעל "כֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו " (שופטים ז' ו) הנשאבים מטה אל החומרנות והבהמיות. יתכן ובכך נפתח לנו צהר חדש להבנת חומרתו של חטא העגל.
הבה נתפלל כי נזכה להיות בין השואפים מעלה שעיניהם נשואות למתן תורה
וחייהם מוקדשים להתעלות רוחנית.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
כי תשא