שנת תשס"ה | שבת פרשת ויקרא

שו"ת במראה הבזק

סאן פאולו, ברזיל San Paulo, Brasil
תמוז, ה'תשנ"ו

שינוי מטרה של כספי צדקה

שאלה
בקהילתנו מתגוררות אשה גרושה ובתה. בנוסף לכל צרותיה בזמן האחרון פיטרו אותה מעבודתה בקהילה והיא כרגע מובטלת . רבנית בעירנו אספה כסף צדקה עבורה, ואף נתנה לה חלק מהכסף לחודש אחד והוסיפה לאסוף לה לחודשים הבאים. בינתיים נודע לרבנית שהאשה הזאת, על אף שפיטרו אותה מעבודתה, מקבלת מדי חודש בחודשו את משכורתה מהקהילה. העניין בורר אצל וועד הקהילה והם אשרו שאכן נכון הוא והיא מקבלת אם לא כל משכורתה חלק גדול ממנו. אמנם היא טוענת שלא ומשקרת בפני הרבנית.
השאלה היא, האם מותר להשתמש בכסף הנאסף בשבילה, למטרה אחרת?

תשובה
1. בצדקה רגילה ההלכה היא, כי מרגע שהגיעו כספיה לידי הגבאי (במקרה שלנו — הרבנית), אסור לו לשנות את מטרתן אלא לצורך דבר מצוה[1], ואולם בני העיר רשאיים לשנותה אפילו לדבר הרשות[2].
2. בנדון דידן, אם הרבנית אספה עבור פלונית, ועל דעת כן תרמו התורמים, אין היא רשאית להפנות את המעות הללו למטרה אחרת. אם אותה פלונית עניה, אז כבר זכתה במעות, ואם אינה ענייה, או אז יש כאן דין של הקדש טעות[3] והרבנית צריכה להחזיר את הכסף לתורמים או לבקש מהם רשות להשתמש בו למטרה אחרת[4].
יש לציין שמן הראוי לבדוק, אם אין האשה עניה באמת, ואולי כסף זה, בנוסף למשכורתה מן הקהילה, יכול לעזור לה, בייחוד לאור האמור בשו"ע (יורה דעה סי' רנ) ש"מצוות צדקה היא לתת לעני די מחסורו... ואפי' אם היה דרכו לרכב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, קונה לו סוס ועבד וכן לכל אחד ואחד כפי הצורך".

--------------------------------------------------------------------------------

[1] עיין שו"ע (יורה דעה סי' רנט סעיף א) על־פי גמ' ערכין (ו ע"א). "משבאתה לידי גבאי, אסור לשנותה". וכתבו תוספות, ורא"ש וטור שלדבר מצוה מותר לשנות, וכתב הש"ך (שם) שכן עיקר.
[2] שו"ע (יורה דעה שם סעיף ג) ועיין בש"ך (שם ס"ק ה) שלדבר הרשות בני העיר יכולים לשנות, אם יחזרו ויגבו פעם אחרת לצורך המטרה הראשונה. ואם כן, מכיוון בנדון דידן אין צורך לגבות למטרה הראשונה, יכולים לשנות לדבר הרשות בלי שום תנאים.
[3] דוגמאות נוספות לצדקה בטעות עיין שו"ע (יורה דעה סי' רנג סע' ז).
[4] וכתב רמ"א (יורה דעה סי' רנו סע' ד) שמכיוון שגבו עבור עני מסוים, אי אפשר לשנות אפילו לתלמוד תורה, ועיין בט"ז שכתב הטעם, שכבר זכה אותו העני. ואם אינה ענייה, יש לדון רק מצד הקדש טעות שאינו הקדש [עיין גמ' נזיר (לא ע"ב בדברי בית הלל שהלכה כמותם).

 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר