שנת תשס"ח | שבת פרשת תרומה

שו"ת במראה הבזק

השגת גבול במסחר וזכויות הנובעות מ"זכויות יוצרים"

1. מותר לאדם לפתוח חנות בעירו, אף-על-פי שיש שם אחר שיש לו חנות שבה מוכרים אותם הדברים¹.

וגם מותר לו  להוזיל את המחירים, ואין בכך משום הסגת גבול², אף אם בשל כך יעברו אליו חלק מן הקונים של האחר.

אך  אסור לו לעשות פעולות כלשהן כדי למשוך אליו קונים של הראשון³. וקל וחומר שאסור לו למשוך קונים קבועים של הראשון⁴.

2. אם בעל החנות השניה משתמש בידע כלשהו שרכש מן הראשון, והדבר הוכח בבית-דין על-פי כללי הראיות ההלכיים, עליו לשלם לראשון חלק מן הרווחים שהיו לו עד כה ממוצרים אלה, וכן חלק מן הרווחים שיבואו, או צריך להתפשר עמו בסכום חד-פעמי⁵.

3. מותר לאדם לתת הכשר על מוצר כלשהו גם כאשר הוא עצמו מרוויח ממכירתו של המוצר הזה, ומותר לסמוך על הכשר זה, בכפוף לתנאים מסוימים⁶.

_____________________________________________________

[1] גמ' בבא בתרא (כא ע"ב) וטור שו"ע (חו"מ סי' קנו). אך עיין שו"ת "חתם סופר" (חחו"מ סי' עט) שממידת חסידות אם "פוסק לחיותיה", וקצת יש להחמיר מצד "שלא ירד לאומנות חבירו", אך אין זה דין, וגם אינו נקרא רשע אם עושה זאת. ועיין עוד בתשובה הקודמת לתשובה זו.

2 משנה בבא מציעא (ס ע"א) והלכה כחכמים, עיין שו"ע חו"מ סי' רכח סעיף יח.

ועיין ב"פתחי תשובה" (שם ס"ק ב), וב"פתחי תשובה" (סי' קנו ס"ק ח), שדין זה, שמותר להוזיל המחירים הוא רק במוצרים שיש עניין שיוזלו. במקרה הנדון, בו מדובר באוכל כשר, אין ספק שיש לציבור עניין, שהמחירים יוזלו (אך דבר זה מסור לשיקול הדעת של הדיין אם ההוזלה אינה גורמת להפסד ללקוחות בסופו של דבר [עיין לעיל תשובה קכ]), ולכן נראה שמותר להוריד את המחירים.

3 עיין תשובות רמ"א (סי' י ב'יסוד ראשון') שהביא דברי "אביאסף", שכל מה שמותר לבן העיר ולבן המבוי לפתוח חנות, הוא כשאינו "פוסק חיותו" בידיים, כגון אם פותח חנותו על פתח המבוי, הדבר אסור, כי כל מי שנכנס למבוי רואה דבר ראשון חנותו של החדש, שכל ההיתר הוא משום מש"כ הר"י מיגאש (ב"ב, שם) ומצי א"ל את מטי לך מאי דפסקו לך מן שמיא... שהדבר תלוי רק בידי שמיים - מה יתן ה' בדעת הקונים. ועיין "חוות בנימין" למרן הגר"ש ישראלי (ח"ב סי' ס) מה שכתב בזה.

ולכן, אם התחרות אינה חפשית (והקביעה בעניין זה מסורה לדיין), הדבר אסור. לפי הכתוב בשאלה (ואיננו יכולים לדעת את כל העובדות שבשטח) נראה שבנדון דידן יש תחרות חפשית. האיסור למשוך קונים של השני "בידיים" נלמד מהנ"ל.

4 יש איסור גדול יותר, שהוא אף גזל ממש, (לפי החת"ס סי' ע"ט) במשיכת קונים קבועים של הראשון אליו - והוא נלמד מהגמ' בבא בתרא (כא ע"א) "שאני דגים דיהבי סייארא", ועיין בפירושי הראשונים שם.  וברור, שבקונה קבוע הדבר נחשב כאלו הכסף כבר של המוכר, והלוקחו כאלו גוזל את כספי המוכר. ועיין חו"מ סי' קנ"ו במחלוקת בזה, ואף לחולקים - אסור לכל הפחות ונקרא רשע. (עי' חת"ס הנ"ל).

5 עיין תחומין (כרך ז), במאמריהם של הרב עזרא בצרי והרב ז"נ גולדברג. מובאת מחלוקת אם יש "זכויות יוצרים". בעניין זה עיין "שואל ומשיב" (ח"א סי' מד) שיש זכות יוצרים על כל המצאה, ו"בית יצחק" שחולק אבל מודה במקום שיש רווח כספי. לדעת הגרז"נ גולדברג אין זכות יוצרים במובן שהמעתיק עובר בגזל.

נפק"מ ביניהם - אם יכול לתבוע הפסקת הייצור של המוצרים שהשני למד ממנו.

אבל לכולי עלמא צריך השני לשלם לראשון. לסוברים שיש זכות יוצרים - צריך לשלם, שאם לא כן הוא גזלן, ולחולקים ישלם - מדין 'נהנה'. ועל כן על הדיין לפסוק פיצוי כספי על פי המנהג במקום - אחוזים מסויימים מהרווחים כפי המקובל. זהו גם הפתרון המעשי ביותר.

6 תשובה זו כבר נדונה ב"במראה הבזק" ח"ד, (תשובה ע, עיין שם).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר