שנת תשע"ט| שבת פרשת משפטים

הקשינו בדברינו לפרשת בא, פרשת בשלח ופרשת יתרו, בדבר הקשר בין המפקד שפקד יואב את העם בפקודת דוד, לבין קניית גורן ארוונה היבוסי, מה שנקרא בידי חז"ל 'הר הבית'.סיכמנו בדברינו לפרשת יתרו, כי המפקד הוא חלק מהתוכניות הצבאיות של דוד ועם ישראל, בהקשר  לכיבוש חלקים נוספים של ארץ ישראל, ואף מעבר לכך.
ננסה להבין: מה המשמעות של קניית גורן ארוונה היבוסי, על ידי דוד?
בימי יהושע בן נון, עמד אדני צדק מלך ירושלם בראש ברית מלכי הדרום, שניסתה לעצור את יהושע בן נון, לאחר כיבוש יריחו והעי וכריתת הברית עם ערי הגבעונים. יהושע הרג את מלך ירושלים וחבריו, אבל הכתוב לא מפרט מה קרה לעיר (עיינו ביהושע פרק י').
בתחילת ספר שופטים מפורש כי לאחר מות יהושע בן נון, שבט יהודה לכד את העיר ירושלים ושילח אותה באש (עיינו פרק א' א-ח).
משני מקורות אלה משמע שיושבי ירושלים היו כנענים / אמורים. אומנם מרשימת ערי יהודה המופיעה בספר יהושע מוכח כי אע"פ שהעיר נפלה בנחלת שבט יהודה, יבוסים נשארו בירושלים. וז"ל הכתוב:
"וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יָכְלוּ בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם; וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה  בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (יהושע  ט"ו סג).
מרשימת ערי בנימין בספר יהושע מוכח שהעיר שכנה גם בנחלת בנימין וגם שם נזכר כי ישבו בה יבוסים. וז"ל הכתוב:
"וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם" (שם י"ח כח).
גם בני בנימין לא הורישו אותם, ככתוב:
"וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שופטים א' כא).
מפרשיית פילגש בגבעה מוכח, כי בתקופת השופטים לא חיו בירושלים מבני ישראל. גרו בה יבוסים ולא כנענים או אמורים, שנאלצו לברח מן העיר לאחר התבוסה של מלכי ברית הדרום. הלוי ופילגשו יצאו מבית לחם יהודה לכיוון צפון וכשירד היום ועלתה האפשרות ללון בירושלים, אנו מוצאים את השיח הבא:
"וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ: הֵם עִם יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה" (שופטים פרק י"ט י-יב).
העיר לא נזכרת שוב עד ימי שאול.
לאחר הריגת גלית, הכתוב מלמדנו כי לדוד היה ברור (בהמשך נסביר כיצד) כי לעיר יש קשר למקדש העתיד להבנות ולהשתחררות מעול השעבוד לפלישתים. וז"ל:
"וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ" (שמו"א פרק י"ז נד).
גם הכתובים המתארים את עלייתו של דוד מחברון לירושלים, מספרים לנו על ישוב יבוסי בירושלים, שמרכזו במצודת ציון שנכבשה והפכה להיות עיר דוד (שמו"ב פרק ו' ו-ט).
כנראה שבסופו של הליך זה, נשאר ארוונה שהפך להיות גר תושב כדעת רב נחמן (עבודה זרה דף כד ע"ב) או ממש גר צדק  כדעת הרלב"ג, שר (כדעת רש"י) או מלך בחסות דוד (כדעת ר"י מטראני והרד"ק, עיינו לעיל בביאור פסוק כג). לרשותו עמדה, ממלכה קטנה על הגבעה (הר) ששכנה מצפון לעיר דוד. דוד, שעדיין לא הבין את חשיבותו של הר זה, הניח לארוונה ומשפחתו להחזיק בתארו ולשלוט על המקום.
בדברינו בשבוע הבא נסביר בע"ה כיצד גילה דוד את חשיבותו של מקום זה.
בע"ה, בקרוב בימינו, נזכה שוב לחזות בבניינו.