שנת תשע"ט| שבת פרשת צו

דוד ואנשיו הרגישו נרדפים בדרום הר חברון, לא רק בגלל רדיפותיו של שאול, כך הוכחנו בדברינו עד כה. (עיינו חמדת ימים פרשת פקודי תשע"ט).

הוכחנו גם כי צאצאיו של כלב טענו כי המלכות מגיעה להם, כצאצאיו של חצרון בן פרץ בן יהודה. (חמדת ימים פרשת ויקרא תשע"ט).

ננסה להוכיח כי כלב בן יפונה נהג גינוני מלכות עוד בימי יהושע בן נון. לכן, צאצאיו, שגרו באזור חברון, לא היו מוכנים להכיר במנהיגותו של דוד בן ישי והיו מוכנים להסגירו לשאול (אנשי קעילה), הלשינו עליו (אנשי זיף) ולא היו מוכנים לשלם לו מיסים (נבל הכרמלי איש מעון).

חז"ל זיהו את כלב בן יפונה עם כלב בן חצרון, וז"ל הגמרא בסוטה: "ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכתיב: ודוד בן איש אפרתי וגו'. וכלב בן חצרון הוליד (נשא) את עזובה אשה (היא אפרת) ... - בן חצרון? בן יפנה הוא! בן שפנה מעצת מרגלים" (דף יא ע"ב).

בספר יהושע מוזכר פעמיים ענין כיבוש חברון וסביבותיה, בידי כלב ואחיו עתניאל שנשא את בתו עכסה (י"ד ו-טו, ט"ו יג-יט).

גם בתחילת ספר שופטים חוזר הכתוב שוב לעסוק בנושא זה (א' ח-טז). תביעתו של כלב, להיות מי שכובש את חברון ובנותיה, משמעותה תביעת שותפות בהנהגה של עם ישראל, ומלכות לפחות על שבט יהודה.

לכן, אין זה פלא כי דוד ואנשיו לא זכו לקבלת פנים נלהבת, בלשון המעטה, כאשר נעו ונדו בדרום הר חברון, בברחם מפני שאול. בני משפחת כלב היו מוכנים להסגירם ואפילו להלשין עליהם מיוזמתם.

רצונו של כלב לקבל הכרה לפחות כמלך יהודה,  בא לידי ביטוי ברשימות היחס בדברי הימים פרק ב'. וז"ל הכתוב:

"וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל (בן חצרון בן פרץ) מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף (שהלשינו על דוד) וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן: וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע:... וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן ... פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה: וַתֵּלֶד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא וּבַת כָּלֵב עַכְסָה (אשת עתניאל בן קנז השופט הראשון):  אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה ..." (מב-נ).

מבואר כי לכלב היו שתי פילגשים.

כבר הזכרנו פעמים רבות כי לשיטת הרמב"ם רק למלך מותר לקחת פילגש כחלק מניהול משרדי הפנים והחוץ.

למרות הכל, דוד מסר את נפשו על הגנת היהודים תושבי דרום הר חברון, ונלחם במסירות נפש להצילם מן השוסים (עיינו שמו"א כ"ה טו-טז, כ"ז ז-יא) ואף חלק עמם בשלל שלקח מהם (ל' כו-לא).

דווקא בימים אלה נעודד ונחזק את מגיני ארצנו - ארץ חמדתנו,
נמסור תנחומים למשפחות השכולות

ונעלה על נס את מסירות הנפש והגבורה של הרב אחיעד אטינגר ובני משפחתו.

נמשיך ונתפלל למנהיגות שרואה את טובת הכלל לפני טובת הפרט.