שנת תשע"ט| שבת פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי מתחילה בבשורות טובות והבטחה לעתיד מזהיר לעם ישראל בארץ ישראל והמשכה באזהרות חמורות ביותר אם, ח"ו, עם ישראל יפר את הברית עם אלקיו.

סופה של הפרשה מניח הנחת יסוד, כי עם ישראל שוכן בארצו, היובל נוהג והוא מונהג בידי מלך שמוליך אותו קוממיות בארצו (עיינו בפירוש הרמב"ן ויקרא כ"ז כט ד"ה ועוד מצאתי, עיינו ב"חמדת ימים" לפרשת בחוקותי תשס"ג).

נבואת ירמיהו, ממנה לקוחה ההפטרה, פותחת בבשורת גאולה מופלאה: "יְקֹוָק עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל: הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים" (ט"ז יט-כ).

הפסוקים הבאים מזהירים מפני עונשים חמורים על הפרת הברית. ההפטרה מסתיימת בנחמה. הראשונים ביארו את הפסוקים הפותחים את ההפטרה, כך: יְקֹוָק עֻזִּי וּמָעֻזִּי– הקב"ה הוא המגן על עם ישראל מפני רודפיו. וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה – רש"י הביא בשם מנחם: "לשון פלא כמו: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים ס' ו). כלומר, הקב"ה מגן על עמו באמצעות נסים ונפלאות.

לעומתו, מביא רש"י בשם דונש (ובעקבותיו רד"ק): "לשון מנוס ממש". כלומר, עם ישראל יכול לנוס אל אלקיו בזמן צרה.

אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל פירש רש"י (ובעקבותיו רד"ק): "סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים".

הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים – פירש  רד"ק: "היעשה לו, אלהים - לא יעשו משפט אלהים שיענום בקראם אליהם ויעזרום מצרתם זה יאמרו הגוים כשיבאו אליך ויתודו על עונם ויתמהו איך היתה עולה על דעתם זאת האמונה", הרד"ק שם פסיק אחרי  המילים הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ. כלומר, הגויים יבינו שטעו בכך שעבדו לאליליהם – לאלהיהם, כיוון שלא עזרו להם.

בענווה ובשולי גלימותיהם, נציע פירוש נוסף, המתאים למתרחש בימינו: יְקֹוָק עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה – כאשר עם ישראל ימצא עצמו בצרה, בימים קשים מאוד, קושי שאין לתארו, כמו בשנים ת"ש-תש"ד (1940-1944) הקב"ה יעשה להם נסים ויוליך אותם קוֹמְמִיּוּת (ויקרא כ"ו יג). (בלי לטעון שיש קשר ישיר בין שני המאורעות המכוננים הללו), בשנת תש"ח (1948), לאחר כאלפיים שנות גלות, תקום מדינת יהודית עצמאית, מדינת ישראל.

אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל – העולם יכיר במדינת ישראל, מדינות נוצריות רבות (וגם אתאיסטיות) יצביעו באו"ם בעד הקמת המדינה בשנת תש"ז (1947). הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים – נציע לשים את הפסיק אחרי הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים, בהדגשה על כך שהיו עמים שהפכו אדם, בן אנוש לאלהים. העולם הנוצרי, שהאמין שנים רבות שאדם יכול להיות אלהים, יתחיל לשנות את דרכו מכמה וכמה בחינות, כפי שנפרט בקיצור: א. רבים מן הנוצרים בעולם חדלו להאמין בכפירה הנוראה של ההגשמה, חלקם החלו לנסות להסתתר מאחורי התירוץ של ה"דּוֹגְמָה". ב. הנוצרים שהצרו לעם ישראל, בצרות נוראיות, בטענה כי הקב"ה הפר את בריתו עִם עַם ישראל והחליף אותם בנוצרים, הכירו (עשרות שנים לאחר קום המדינה) במדינת ישראל. מה שמהווה מהפך מלא בשיטתם. גם המנהיג הנוצרי החשוב ביותר (מבחינתם) בעולם, הכריז על עם ישראל כ"אח הבכור". ג. מאות מיליונים של נוצרים אימצו לעצמם את הפסוק "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב ג). לכן, הם תומכים במדינת ישראל, כנגד אויביה. מדובר בהחלט בתהליך נסי ומופלא. 

(נוסיף בהסתייגות, תהליך זה נמצא רק בראשיתו, כדי להחליט סופית מה אחריתו, צריך לחכות תקופה נוספת. אי אפשר למחוק שנים כה ארוכות של רדיפות אכזריות, שמד ומיתות משונות, תוך זמן קצר).

הבה נתפלל כי יתקיימו בנו הברכות המופיעות גם בתחילת הפרשה וגם בתחילת ההפטרה, בזכות אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כ"ו ג).

מדינת ישראל תהיה לא רק ראשית צמיחת גאולתנו, אלא  נזכה לגאולה שלמה, בב"א.