|
 שנת תשס"ד | שבת פרשת וישבהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)קדושת ירושלים והמקדש / חלק חמישיהרב יוסף כרמל - ראש כולל "ארץ חמדה"בשבוע שעבר הבאנו את דעתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, שמציאות הארון איננה משפיעה על הגדרת המקדש כמקדש. ננסה להעמיק עוד בסוגיא זו. מו"ר מביא ראיה לשיטתו מדברי הגמרא "תני רב יוסף, שלש בירות הן: שילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים" (זבחים דף קיט ע"א). משמע שאין הבדל ביניהם אף על פי שהארון לא היה בנוב וגבעון. שהרי בתקופה זו שכן 1. בבית אבינדב אשר בגבעת קרית יערים (שמו"א ז' א) 2. בבית עובד אדום הגיתי (שמו"ב ו' יא) 3. באוהל בעיר דוד (שם, שם טז, ז' ב). (אומנם יתכן שנחלקו בנושא זה הרמב"ם והרמב"ן. שהרי הרמב"ם בספר המצוות מנה רק מצוה אחת והיא בנין בית הבחירה (מצוה כ) וכלל בה גם עשיית הכלים (עי"ש בדבריו) והרמב"ן בהשגות שם מונה את בנין המקדש כמצוה אחת ואת "עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצווה בפני עצמה" ואכמ"ל). מקור נוסף העוסק בעניין זה הוא דברי הירושלמי "[אמר] רבי יסא בשם רבי יוחנן זה סימן כל זמן שהארון מבפנים [בתוך משכן שילה] במות אסורות יצא [בימי נוב וגבעון] הבמות מותרות. רבי זעורא בעא קומי רבי יסא [הקשה לפני רבי יוסי] אפילו לשעה כגון ההיא דעלי [האם גם יציאה שאמורה להיות זמנית, כמו בימי עלי שבניו הוציאו את הארון והביאוהו לאיזור "אבן העזר"-אפק (ראש העין בימינו) כדי להעזר בו (בחטא) במלחמתם בפלישתים] רבי אבהו בשם רבי יוחנן שם שם מה שם שנאמר להלן הבמות אסורות אף שם שנאמר כאן הבמות אסורות [תשובת הירושלמי לשאלת רבי זעורא איננה ברורה ונחלקו בה מפרשי הירושלמי]" ?(מסכת מגילה פרק א דף עב טור ד /הי"ב). השאלה היא האם יציאת הארון היא שגרמה לכך שהתקופה היא תקופת היתר במות כיון שהמשכן הפך להיות במה גדולה או שמדובר רק בסימן בעלמא ולא בסיבה. למו"ר נראה שאכן מדובר בסימן ולא בסיבה. כך מסביר הוא גם את דברי התוספתא שהבאנו בשבוע שעבר "תוספתא זבחים "אי זו היא במה גדולה בשעת היתר במה אוהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם" (פרק יג הי"ח). כלומר זה שאין הארון שם הוא סימן לכך שמדובר בזמן היתר הבמות (עמוד הימיני
סי' א סע' ה).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
