שנת תש"ף | שבת פרשת ויקהל פקודי

שו"ת במראה הבזק: עדי קידושין וכתובה שאינם מבינים עברית

(מתוך ח"ג)

מונטוידאו, אורוגואי                             Montevideo, Uruguay

מנחם אב תשנ"ד

שאלה

בכל החופות שאני עורך בעיר, אני מקפיד שיהיה עימי עד שני שומר מצוות, למרות שבקהילה לא קל הדבר. לאחרונה הגיע לקהילה יהודי שומר מצוות, מקפיד על מצוות, מתפלל שלוש פעמים ביום במנין וכו'. אולם הוא איננו יודע לקרוא בעברית ואיננו מבין עברית כך שהוא מתפלל בספרדית.

האם יהודי שאיננו מבין עברית ואיננו מבין את פירוש הברכות יכול להיות עד לקידושין ולכתובה?

האם יש צורך או מועיל הדבר שלפני החתימה יקרא את תרגום הכתובה והברכות?

תשובה

לכתחילה יש למנות שני עדים כשרים היודעים לקרוא את הכתובה1 ומבינים את לשונה, וצריכים העדים לקרוא את השטר לפני שחותמין עליו.

במקום שאין עדים (כשרים) היודעים לקרוא את הכתובה, יש לקוראה בפניהם באחת משתי הדרכים: האפשרות המועדפת היא, שישמעו את קריאתה מתחת לחופה בנוכחות מסדר הקידושין והקהל, ויש שנוהגים כך אף לכתחילה2. האפשרות השנייה היא ששניים יקראוה בפני העדים3, והעדים יחתמו אחרי קריאה זו.

ואם אינם מבינים את לשון הכתובה, צריך מסדר הקידושין לתרגמה לעדים קודם שיחתמו4.

ואמנם, בדיעבד, אף אם העדים לא שמעו את קריאת הכתובה, מכיוון שקראוה בפני הקהל שנאסף לחופה, ואח"כ חתמו העדים עליה, כשירה5.

1 גמ' כתובות קט ע"א - "תני ר' חייא, אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו". ובגמ' גיטין יט ע"ב - "תניא: עדים שאין יודעין לקרוא, קורין לפניהם וחותמין... אמר רשב"ג, במה דברים אמורים - בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעים לקרוא ולחתום - חותמין, ואם לאו - אין חותמין... מאי טעמא דרשב"ג (דמיקל בגיטין), שלא יהיו בנות ישראל עגונות". ושם בגמ' - "אמר רבא, הלכה כרשב"ג, ורב גמדא משמיה דרב אמר, אין הלכה (כרשב"ג) אלא כרבנן", ובהמשך הגמ' מסופר - "ר' נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים (קראו לפניו סופרי בית-הדין את נוסח השטר וחתם עליו, אע"פ שלא קראו בעצמו), ודוקא ר' נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא, אבל ר' נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא - לא" (כלו' - דוקא ר' נחמן וסופרי בית-דינו, שיש להם אימה מפניו, רשאים לעשות כן, אבל אנשים אחרים - לא, אלא צריכים העדים או הדיינים לקרוא בעצמם השטר, ואז יחתמו). והרמב"ם בפ' כד מהל' אישות הל' ה-ז פסק כרבא דפסק כרשב"ג, שבשאר השטרות צריכים העדים לקרוא בעצמם את השטר קודם שיחתמו, ואינם יכולים להסתמך על כך שיקראוהו בפניהם (ומשמע שהוא הדין אף אם שניים או יותר יקראוהו לפניהם), אלא אם כן קרא סופר בית-הדין לפני ראש בית-הדין, הואיל ואימתו עליו, וסיים - "ואין שאר העם רשאין לעשות כן, עד שיקרא העד השטר מלה מלה". וכך פסקו בה"ג ור"ח, וכן משמע מן הרי"ף שהביא רק את דברי רבא, שפסק כרשב"ג. וכך נפסק בשו"ע חו"מ סי' מה סעיף ב שצריך העד לקרוא השטר בדקדוק קודם שיחתום, ולא התירו לו להסתמך על קריאת אחרים, אלא ב"ראש בית-הדין שהיה יודע ענין השטר, וקרא לפניו הסופר שלו". ואמנם, הרמ"א שם חולק ופוסק כשיטת הרא"ש והתוס' שפסקו כרב גמדא, וסבירי להו שאם שניים קוראים את השטר לפני העד, יכול הלה לחתום על סמך זה אף בשאר שטרות (כדעת חכמים), וההיתר המיוחד של ר' נחמן וסופרי בית-דינו הוא באחד שקורא לפני העד, אבל אם שניים קורין, כשר בכולי אינשי. אך הש"ך (שם סק"ד) והגר"א (ס"ק ה) פסקו כמחבר, לחומרא. וברור שדין שטר הכתובה כדין שאר שטרות, ולכתחילה יש לצוות על העדים שיקראו בעצמם את שטר הכתובה, ורק אח"כ יחתמו, וכמו שכתב המחבר באה"ע סי' סו סע' יג (ומקורו בשו"ת הרא"ש כלל לו סי' א) שלא יחתום על הכתובה מי שאינו יודע לקרוא.

2 מנהג זה שהעדים מסתמכים על קריאת הכתובה בנוכחות הקהל, מקורו בהגהות אשר"י ומרדכי פרק שני דגיטין, והובא ברמ"א חו"מ סי' מה סעיף ב - "יש אומרים שקורין לפני הצבור וחותמין, דיראים לשקר לפני צבור, והוי כראש בית-הדין וסופר שלו". כלומר, עצם הקריאה בפני הקהל מטילה אימה על הקורא, שידקדק בקריאת השטר, בדומה לסופרי בית-דינו של ר' נחמן. ולפי זה אפשר לומר שמנהג זה טוב לכתחילה, לא רק לשיטת הרמ"א הנ"ל, אלא אף לשיטת המחבר [עיין הערה 1] שפסק כרמב"ם, שאין לקרוא השטר בפני העדים אלא אם כן במעמד מטיל אימה, כר' נחמן ובית-דינו. ופסק ה"עזר מקודש" (שו"ע אה"ע סי' סו סעיף יג)

3 כשיטת הרמ"א הנ"ל [עיין הערה 1] שפסק כרא"ש ותוס', שקריאת שטרות ע"י שניים בפני העדים כשרה לכתחילה (כחכמים דרשב"ג). אמנם כבר הערנו ששיטת הש"ך והגר"א להלכה היא כשיטת המחבר המחמיר שלא לעשות כן, ולכן כתבנו שעדיף לקרוא את הכתובה בפני קהל רב ע"י אדם ירא שמים, מאשר לקוראה סתם ע"י שני בני-אדם בפני העדים.

4 בעניין עדים שאינם מבינים את לשון השטר, כתב "בית יוסף" (אה"ע סי' קל) שמשמע מלשון הרמב"ם (הל' גירושין פרק א הל' כג) שכתב "אם אינם יודעים לקרוא (הגט), קוראין בפניהם והם חותמין, והוא שיכירו לשון הגט" - היינו, שאע"פ שגם רשב"ג הקל בגטין, משום עגונא, לחתום על סמך קריאת הגט בפני העדים, צריכים העדים להבין לשונו. וכתב "בית יוסף" שהוא לעכובא, ולא הקלו לתרגם הלשון לעדים, וסברתו - משום שעצם הקריאה בפני העדים אינה פוסלת את עדותם בפסול של "עד מפי עד", רק משום שהקריאה היא "כגילוי מילתא" בפני העדים, ולא כמסירת עדות. אבל אם מלבד הקריאה צריך גם לתרגמה להם, הוי כעדות מפי עדות. וכך נראה לכאורה גם מדברי הרשב"א בחידושיו (גיטין יט ע"ב ד"ה ושאין יודעין לקרות). לעומת זאת כתב הטור (אה"ע סי' קל) "וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט, ונראה שאפילו אין מכירין לשונו, אם הקורא בפניהם מתרגמו לפניהם - שפיר דמי", וב"דרכי משה" (שם סקי"ב) הביא בשם המהרי"ל שלא היה מחתים עדים על גט, אלא אם כן יכולים לקרוא ולהבין פירוש הגט, וכן משמע משו"ת הרא"ש (כלל מה סי' טז). ואמנם, ב"בית יוסף" (חו"מ סי' מה) כתב בפשטות כדעת הטור, שאף במתרגמים לעדים שפיר דמי, וזה סותר למה שכתב בעצמו באה"ע הנ"ל.

ובשו"ע אה"ע סי' קל סעיף יד וסעיף טז סתם המחבר שצריכים העדים להבין לשון הגט. אך הרמ"א (חו"מ סי' מה ב) כתב, "ואם אינם מבינים לשון השטר, יתרגמו להם הקוראים, והם חותמים". וכתב שם הש"ך (ס"ק ג) והגר"א (ס"ק ה), שאע"פ שהלכה כמחבר, שאין לקרוא שטרות בפני העדים, אלא הם צריכים לקרוא בעצמם, ודלא כרמ"א הנ"ל [הערה 1], מכל מקום באופנים שהותר לקרוא בפניהם [ע' הערה 1, 2] מותר לתרגם להם הלשון, ויחתמו. ואמנם סיים בש"ך שראוי להחמיר לכתחילה כ"בית יוסף" הנ"ל, ולהחתים רק עדים המבינים לשון השטר, אך בגר"א כתב שוודאי כל היכא שהותר לקרוא בפני העדים, אף לתרגם הותר.

5 דין זה מופיע בראשונה בהגהות אשר"י גיטין (פרק שני סי' יב אות ג) ומקורו ב"אור זרוע", והובא ב"בית יוסף" (חו"מ סי' מה), ולשונו - "ובכתובות שלנו חותמין העדים אף על פי שלא שמעו הקריאה, וטעמא משום שקראוה חכמי הקהל, ואיכא אימתא דצבורא לשקר ולחזור בקנין, וגם לקרות שקר, טפי מדר' נחמן דקרו קמיה וחתים משום אימתא". וב"דרכי משה" (אה"ע סי' סו סק"ג) הביא לשון ה"אור זרוע" הנ"ל שסיים - "... ולא שפיר עבדי, ומכל מקום כיון שנהגו, נהגו, ואין למחות בידם, שלא להוציא לעז על כתובות הראשונות, עכ"ל האו"ז". וגם כתב ברמ"א שם (סעיף א), שאע"פ שהמנהג אינו שפיר, אין לשנותו, שלא להוציא לעז על כתובות הראשונות.

ובדיעבד אף יש להסתמך על מנהגנו היום, שהחתן עצמו חותם על הכתובה, נוסף על העדים, ומועיל אפילו כשהוא טוען, שלא הבין כלל מה שנכתב בשטר הכתובה, וכדברי השו"ע (חו"מ סי' מה סעיף ג) - "הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של גויים, והדבר ברור שאינו יודע לקרוא, ויש עדים שחתמו עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר