שנת תשפ"א | שבת פרשת וירא

הלכה פסוקה: חיובי תושבי "הרחבה" בתשלומים לאגודה השיתופית

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

'ארץ חמדה גזית' בית שמש / סיוון תשע"ז / תיק 76111

דיינים:

הרב אלעזר שנקולבסקי, הרב דורון אלון, הרב דניאל רוזנפלד

המקרה בקצרה:

התובעת היא אגודה שיתופית שחברים בה חברי האגודה ותושבי שכונת ההרחבה ביישוב מסוים. לפי תקנון האגודה, חברי האגודה חייבים בתשלומים לאגודה. בחודש חשוון תשע"ה האגודה פנתה לתושבי ההרחבה ודרשה תשלום בסך 3,000 ₪ ליחיד, ו-6,000 ₪ לזוג, והנתבעים סירבו לשלם.

לטענת הנתבעים תקנון האגודה מקפח, משום שהמס המדובר מוטל אך ורק על תושבי ההרחבה, ולא על תושבי הישוב עצמו. ובנוסף התובעת לא מעמידה את כל מבני הציבור שלה לרשות תושבי ההרחבה. בתגובה התובעת טענה שהמס לא מוטל על תושבי האגודה משום שהם בנו את הישוב. ובנוסף תקנון האגודה אושר כדין.

לטענת הנתבעים הם לא מעוניינים להיות חברי אגודה, והחוק כיום אינו מחייב זאת, ולהיפך, בית המשפט אסר על אגודות להתנות מגורים בהרחבה בחברות באגודה. התובעים טענו כנגד זה שהנתבע היה חבר בעמותה, ואף שימש בתפקידים שונים באגודה, ובנוסף הנתבעים הצהירו בפני בית המשפט שהם חברי אגודה.

הנתבעים הגישו תביעה נגדית על סך 6,000 ₪, או לחילופין התנצלות בכתב של חברי הוועד. זאת, כפיצוי על כך שביום בו היו אמורים לקיים אירוע בת מצווה באולם היישובי, התובעת הודיעה להם שהאולם לא יעמוד לרשותם בגלל שלא שלמו את חובם. בסופו של דבר האירוע התקיים באולם, אולם, סביב האירוע נגרמו להם הוצאות ועגמת נפש רבה.

פסק הדין:

על הנתבעים לשלם 6,000 ₪ לאגודה, על חברי האגודה להתנצל על מניעת השימוש במועדון לצורך השמחה המשפחתית.

נימוקים בקצרה:

1. האם הנתבעים הם חברים באגודה

בית הדין קיבל את עמדת התובעת, שגם אם בעת הדיון כבר לא היתה חובה חוקית להיות חברים באגודה, עדיין, הנתבעים הם חברים באגודה (או לפחות היו), ולכן חייבים בחובות האגודה. ולראיה, שהנתבעים הגישו בקשה להיות חברים באגודה ואחד מבני הזוג אף נבחר לתפקידים שונים באגודה.

2. האם הנתבעים חייבים בתשלום לנתבעת

בית הדין קבע כי תקנון האגודה הינו בתוקף, ולא עולה ממנו קיפוח של קבוצה אחת על פני קבוצה אחרת. לכן יש לחייב את הנתבעים בתשלום 6,000 ₪ ועוד מיסים שוטפים. בית הדין נימק שהטלת תשלום על התושבים החדשים בלבד אינה בגדר אפליה, כיוון שהתושבים החדשים נהנים מהתשתיות שהקימו התושבים הוותיקים.

בנוסף, במקרה זה הנתבעים התחייבו במפורש לשלם את המיסים בעת "תקרית בת המצווה". בית הדין קבע כי לא ניתן לטעון טענת אונס על התחייבות כזו משום שאין זה אונס על גופם של הנתבעים (פתחי חושן שכירות עמ' רא).

3. שיבוש בת המצווה של הנתבעים

בית הדין קיבל את טענות הנתבעים לגבי עוגמת הנפש שנגרמה להם סביב אירוע בת המצווה. בית הדין קבע שהמעשה שנעשה על ידי התובעת אינו ראוי, כיוון שגם אם התובעת סברה שהנתבעים אינם זכאים להשתמש באולם השמחות, היה עליה לומר זאת להם מראש ולא להעמיד אותם במבוכה ביום האירוע.

לפיכך, בית הדין קיבל את בקשת הנתבעים שחברי ועד האגודה יפרסמו התנצלות על האירוע.

 למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר