שנת תשפ"א | שבת פרשת אמור

פרשת השבוע: שבת ומועד במדינה יהודית

האם מותר שלא לשמור שבת כשעסוקים בנושא של קידוש החודש?

נוסיף ונברר על דברינו לפרשת אמור תשס"ד, שם עסקנו בנושא חשוב זה.

פתיחת פרשת המועדות בפרשתנו, מציבה בפנינו מבנה וסגנון האומרים דרשני:

"(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ   

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא  כ"ג  ב-ד).

בפסוקי המסגרת (ב,ד) מודגש פעמיים, בכל אחד מהם, עניין המועד (הביטוי מועד מקבל משמעות כפולה, הראשונה = חג, השניה = בזמן הנכון), בפסוק האמצעי (ג) מופיעה לפתע פרשיית השבת.

מה פשר העניין?

רש"י תירץ את הכפילות בדרך הבאה: פסוק אחד עוסק בקידוש החודש והשני בעיבור השנה (את הופעת השבת ביניהם הוא מפרש על דרך הדרש). עיבור השנה נצרך משתי בחינות. הראשונה, כדי להבטיח שחג הפסח, יחול לעולם בתקופת האביב. השנייה, כדי שעם ישראל לא יאלץ לעלות לרגל בתקופת הגשמים. את הצורך הראשון ניתן להגדיר כ"צרכי שמים", כך יישמר הציווי האלהי. את הצורך השני ניתן להגדיר "כצרכי העם", או בלשון אחרת "כבוד האב" ו"כבוד הבן".

קביעת המועד = החג, במועדו = בזמן הנכון, תלויה בעיבור השנה וגם בקידוש החודש.

יש הבדל ביניהם!

עיסוק בקידוש החודש מתיר את אי שמירת שבת. לכן ,מי שראה את המולד איננו מחויב בשמירת שבת והוא רשאי להגיע אל בית הדין גם תוך מעבר על הלכות שבת. לעומת זה, העיסוק בעיבור השנה איננה מתיר חילול שבת.

אם נצעד על פי דרכו של רש"י ואחרי בקשת המחילה, נציע כי הפסוק הראשון עוסק בקידוש החודש, לכן הוא קודם לפסוק על השבת כי הוא דוחה אותו. לעומת זאת, הפסוק השני עוסק בעיבור השנה ולכן השבת קודמת לו שהרי היא איננה נדחית מפניו.

אם נבוא ונשאל: מדוע יש צורך גם בנימוק של "כבוד האב" =הקב"ה, וגם של "כבוד הבן"= עם ישראל?

נענה ונאמר: שהמציאות של עם = מדינה יהודית, משנה סדרי הלכה.

מהלכות קידוש החודש שלימדונו חז"ל, נלמד שכשמדובר בשמירת שבת של מדינה – של כלל הציבור, משתמשים בכללי הלכה שונים. קצרה כאן היריעה מלהכיל את הדיון בפרטי עיקרון זה. נפנה את קוראינו החביבים, לדבריו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, בספרו החשוב "עמוד הימיני" (סימן יז), שם הוא דן בשאלת המפתח של עבודת המשטרה בחג ובמועד במדינת ישראל. כאשר מדובר בשאלות פרטיות, הפתרון המקובל מדורי דורות הוא "גוי של שבת" (היתר זה איננו גורף ויש תנאים מגבילים בשימוש בו). לכל אחד ברור כי אי אפשר לנהל מדינה תוך הסתמכות על פתרון מסוג זה. הפתרון חייב להיות מערכתי. מו"ר קורא בדבריו דווקא לציבור שומר המצוות, להתגייס לעבודת הקודש של שירות במשטרה ובכוחות הביטחון האחרים, אף על פי שברור כי במהלך עבודתם יקראו לעשות גם תורנויות בשבתות וחגים. מה שברור הוא, שהם יצטרכו לפעול גם במקום, שלכאורה, פיקוח הנפש הוא עקיף, כמו בעבירות רכוש. הרב ישראלי קורא להרחיב את ההיתר גם לחזרה הביתה, לאחר ביצוע המשימה/תורנות.

דווקא במועדים שאחרי יום העצמאות, בשבוע בו חל ל"ג בעומר, המועד בו הפסיקו תלמידי רשב"י – לוחמי בר כוכבא למות, היום בו אנו גם מציינים את גבורתם בניסיון לחדש את עצמאות ישראל, ולפני יום ירושלים - המועד בו אנו מציינים את היציאה למרחבי ארץ ישראל וההשתחררות מ"גבולות  אושוויץ", נודה לקב"ה על פדות נפשנו, ונעשה כל מאמץ לשמור היטב על המתנה האדירה שקיבלנו – מדינה יהודית עצמאית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר