|
שנת תשפ"ב | שבת פרשת האזינוחמדת האנצקלופדיה התלמודית: הושענא רבה (רבא)1האנציקלופדיה התלמודית יום השביעי של חג הסוכות * השם * מנהג הקפות * שאר מנהגים * קביעותו השם הטעמים לשם הושענא רבה מנהג הקפות סיום ההקפות בבית המקדש הקפות התיבה בבית הכנסת הקפות ביחידות כיוון ההקפות בלולב ובערבה מי שאין לו לולב * יש סוברים שמקיף בלא לולב (ארחות חיים לולב לו, בשם יש אומרים; בית יוסף שם בשמו, ובשו"ע שם: נוהגים להקיף). * ויש סוברים שבהושענא רבה אם אין לו לולב - מקיף בערבה, כיון שיש אומרים שבמקדש הקיפו בערבה, יש לנו לעשות זכר למקדש, ואף על פי שבשאר הימים שאין נוטלים ערבה, אי אפשר, מכל מקום בשביעי שיש לעשות עושים (ב"ח שם, בשם מהרש"ל3). זמן ההקפות * יש נוהגים לעשות ההקפות מיד אחר קריאת התורה, בעוד הספר על התיבה (האגור בשם רב סעדיה גאון; טור או"ח תרס, בשמו), ומנהג טוב הוא כדי שלא להוציא הספר שלא לצורך, כיון שאין קורים בו (טור שם לדעה זו). * יש נוהגים להקיף אחר מוסף (טור שם, וראה ב"ח שם; וכן הוא בסידורים [נוסח אשכנז]), כדי לאחר ההקפה סמוך לשעה שנפטרים לבתיהם (ב"ח שם. וראה בדינים והנהגות כב טז שהחזון איש נהג כך בהושענא רבה). * ויש נוהגים להקיף אחר הלל, קודם קריאת התורה (ארץ החיים תרס, וכף החיים תרס סק"ד, שכן מנהג ירושלים וארץ ישראל, וכן הוא בסידורים [נוסח ספרד] ובסידור הרב, וכן מנהג החסידים)4. הקפת הר הזיתים בזמן הגאונים יש שהיו עולים בכל שנה מבבל לירושלים, והיו מקיפים את הר הזיתים בהושענא רבה שבע פעמים (ספר חסידים [מקיצי נרדמים] תרל, בשם רב האי גאון, וראה שם תאור אותן הקפות). בתפילת מנחה יש שהיו נוהגים להקיף בהושענא רבה בערבה אף בתפילת מנחה אחר חזרת הש"ץ (הלכות גדולות [מקיצי נרדמים] עמ' 173; סידור רב סעדיה גאון עמ' רנג. מנהג זה לא הוזכר בשאר ראשונים). אבֵל מי שאירעה לו אבלות בחג - * יש סוברים שאינו מקיף (כלבו קיג; רמ"א או"ח תרס א), וכן אבל כל י"ב חודש על אביו ואמו (רמ"א בדרכי משה ובשו"ע שם), ויש שכתבו טעם לפי שבמקדש לא היו פרועי ראש מקיפים (ראה תוספות סוכה מד א ד"ה כהנים), ואבל הוא פרוע ראש (ב"ח שם, וראה ערך אבל. וראה ט"ז שם סק"ב שדחה וכתב טעם אחר). ויחזיק ספר תורה כדי שלא יהיה כאבלות בפרהסיא (הליכות שלמה סוכות יב). * ויש שחלקו וכתבו שדברי תימה הם (בית יוסף שם, וכתבו כמה אחרונים שכן יש לנהוג, ראה פסקי תשובות שם ד). על הערבה במקדש - נטילתה או זקיפתה - בסוכות ובשביעי של חג, ועל חיבוט ערבה בשביעי של חג בזמן הזה, ראה ערך ערבה (ב). שאר מנהגים יום חתימת הדין וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן (ישעיה נח ב) - זו תקיעה וערבה (ירושלמי ראש השנה ד ח), ופירשו אחרונים שבראש השנה והושענא רבה, הכל דורשים את ה', מפני שראש השנה תחילת דין, והושענא רבה חתימת גזר דין על המים, ובו נודע מי נחתם למיתה (ראה להלן: צל אור הלבנה. יפה מראה שם. וראה זוהר צו לא ב, ושם ויחי רכ א). וכן כתבו ראשונים שהוא יום חתימת הדין כיום הכפורים (שבלי הלקט השלם שעא), מפני שבחג נידונים על המים (ראה ראש השנה טז א), ובו היו מסיימים ניסוך המים (שבלי הלקט שם; טור או"ח תרסד. וראה ערך נסוך המים), והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי האדם תלויים במים (טור שם). ובהושענא רבה תכלית הכפרה, שכבר התענינו מערב ראש השנה עד יום הכיפורים (ראה ערך ערב ראש השנה וערך עשרת ימי תשובה שיש נוהגים להתענות בימים אלה), ונמחלו עונות והזדונות והפשעים, ועל חייבי מיתות שוגגים גולים לסוכות, ונתכפרה לנו הגלות (המנהיג אתרוג לח; ארחות חיים תפלת המועדים טז). מנהגים ליום חיתום הדין * לפיכך יש מקומות שנוהגים להדליק נרות כל אחד בבית הכנסת כמו בליל יום הכפורים (המנהיג שם: נהגו בצרפת; ארחות חיים שם. וראה טוש"ע או"ח תרסד א), ויש שכתבו שבשחרית מדליקים שיורי הנרות של יום הכיפורים (מהרי"ל תפילות חג הסוכות ה). * נוהגים להשכים לבית הכנסת בעלות השחר (מהרי"ל שם, וראה מטה משה תקנח). * יש נוהגים ללבוש "קיטל" כמו ביום הכיפורים (רמ"א או"ח תרסד א), ויש נוהגים ללבוש בגדי שבת, מלבד הש"ץ שלובש "קיטל" (מגן אברהם שם סק"ג: במדינתנו; משנה ברורה שם סק"ט). * והמדקדקים נוהגים לטבול קודם עלות השחר (רמ"א שם), ויש שנהגו לטבול בערב הושענא רבה, כדי שיהיו פנויים כל הלילה לתורה ולתפילה (של"ה מסכת סוכה). מנהגי ליל הושענא רבה יש נוהגים להיות נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה, וקורים כל התורה מבראשית עד וזאת הברכה, לפי שלמחר משלימים התורה, ואם יש מי שלא השלים פרשיותיו עם הציבור הרי הוא סודרן עתה (שבלי הלקט השלם שעא; אבודרהם תפלת סוכות; ראה מגן אברהם תחילת תרסד. וראה ערך קריאת התורה). ומקצת קהילות נוהגים לומר הושענות ובקשות, ואומרים כמה פעמים אל מלך, ותוקעים תשר"ת כשאומרים שלש עשרה מידות, והכל לעורר לתשובה (של"ה מסכת סוכה). בימינו נוהגים לקרוא ספר דברים וכל התהלים (ראה פרי עץ חיים שער הלולב ד וה על קריאת משנה תורה, וראה כף החיים תרסד סק"ד על קריאת תהלים. ומנהגים שונים יש בדבר, והודפסו ב"תיקון ליל הושענא רבה" בנוסחאות שונות). הנוהגים לקרוא משנה תורה מתוך ספר תורה (ראה שו"ת מנחת יצחק ח פד(ב)) אינם צריכים לברך על הקריאה, שאין זה אלא כלימוד בציבור ולא כקריאת התורה (מנחת יצחק שם; ארבעת המינים כהלכתם ח הע' 21, בשם הגר"ש ואזנר), ויש שחלקו וסברו שאין לקרוא בציבור בלא ברכה, ואין לקרוא בברכה קריאה שלא נתקנה (שו"ת משיב דבר א טז), ועל כן אין לקרוא משנה תורה מתוך ספר תורה (ארבעת המינים כהלכתם שם, בשם הגרי"ש אלישיב), ואף אין להצטרף למנין בשביל קריאה זו (שם, בשם הגר"ח קנייבסקי). צל אור הלבנה בליל הושענא רבה יש נוהגים להסתכל לאור הלבנה, ואם מצא צילו שלם - סימן טוב הוא, ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא (אבודרהם שם, ומשמע שם דוקא צל הצל5; ארחות חיים תפלת המועדים טז, בשם תלמידי הר"א. וראה רמב"ן על התורה במדבר יד ט, רוקח רכא, מטה משה תתקנז ועוד), וכתבו ראשונים שאין לנהוג כן, שלא ירע מזלו (אבודרהם שם), וגם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב לא לחקור עתידות (רמ"א או"ח תרסד א). מנהגי תפילת שחרית ויומו בתפילת שחרית נהגו לומר מזמורים של שבת וקדושה רבה במוסף, כמו בשאר ימים טובים (המנהיג אתרוג לח; מחזור ויטרי שפג; ארחות חיים שם; כלבו נב; אבודרהם תפלת סוכות; טוש"ע שם), שהוא סוף החג ותשלום שבעים הפרים שמקריבים בסוכות, וסוף הקפות המזבח (המנהיג שם; ארחות חיים שם), אבל אין אומרים "נשמת", ואומרים מזמור לתודה, ולא מזמור שיר ליום השבת (מנהגים טירנא סוכות; רמ"א שם), ויש שנהגו לומר אף מזמור שיר ליום השבת (ראה שערי תשובה וחכמת שלמה שם), ויש שנהגו אף לומר "נשמת" (כלבו שם). ויש שלא נהגו להוסיף מזמורים (ראה המנהיג שם: בארץ ספרד; ארחות חיים שם; הג"ה במטה משה תתקס: מנהג פרנקפורט. וכן הנוהגים כסידור הרב בעל התניא). קדיש שאחר מוסף אומרים בניגון יום טוב, ואין רגילים לעשות מלאכה של חול עד אחר שיוצאים מבית הכנסת (מנהגים טירנא שם; רמ"א שם). ועושים בו סעודה במאכלים טובים כמו ביום טוב, ומאחלים זה לזה כמו ביום טוב (ערוך השלחן שם יג), ויש שנהגו לאכול בצק ממולא בבשר (לקוטי מהרי"ח ג עמ' קו). ויש שנהגו שנשים מעוברות נושכות את פיטם האתרוג (שם בשם ספר זכירה), ומיד ישליכו אותו, שהרי האתרוג הוקצה למצותו ואסור בהנאה (תורת המועדים תרסד ס"ק יג ה, בשם הגר"ח קנייבסקי). מנהגי הראשונים כימים נוראים יש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר בקול רם שבע פעמים "ה' הוא האלהים" כמו במוצאי יום הכפורים (תוספות ברכות לד א ד"ה אמר; מחזור ויטרי שם; ארחות חיים שם), שביום הכיפורים נחתם לחיים דיננו, והיום נתקיים בחתימת החיים ושכינה עולה למעלה בערבות (מחזור ויטרי שם. וראה תוספות שם על עליית השכינה, וראה ערך נעילה), ואומרים גם שמע ישראל וגו' וברוך שם כבוד וגו' (מחזור ויטרי שם). ויש מקומות שמוסיפים גם היום תאמצנו וכו' היום תחתמנו בספר חיים טובים, ויש אומרים גם שלש עשרה מידות (ארחות חיים שם). ויש קהילות שאומרים זכרנו ומי כמוך זכור רחמיך וכו' ואבינו מלכנו וכו' (שבלי הלקט הקצר קכא. וראה ערך עשרת ימי תשובה). ויש מן הראשונים שהיה אומר בהושענא רבה המלך הקדוש והמלך המשפט (תפארת שמואל על הרא"ש ברכות א אות מ, שכן נהג מהר"ם. וראה ערך הנ"ל). התרת אגד הלולב נהגו להתיר בו את אגד הלולב (טוש"ע או"ח תרסד א) כדי לנענע בו היטב, כיון שהיום הוא גמר החתימה, ועל ידי נענוע הלולב עוצר טללים רעים ורוחות רעות (ב"ח שם), או כדי להרבות בו שמחה (לבוש שם). אבל אין מסירים את איגוד הלולב עם ההדסים והערבות, רק את הקשרים העליונים (הוספות לשו"ע הרב עמ' תשכו). קביעותו בשבת בזמן שהיו מקדשים את החודשים על פי הראיה ובית המקדש היה קיים, היה יום השביעי של חג חל אף ביום השבת (ראה סוכה מב ב, ושם מג ב). משחרב המקדש ואין ערבה בהושענא רבה אלא משום זכר למקדש (ראה ערך ערבה (ב)), נחלקו אמוראים: יש אומרים שלא חל בשבת (סוכה מג ב), שהיו מעברים את אחד החדשים הקודמים, שידחה יום זה ולא יצטרכו לבטל נטילת הערבה (רש"י ותוספות שם ד"ה לא איקלע); ויש אומרים שחל בשבת, ואין ערבה דוחה שבת (סוכה שם. וראה ערך הנ"ל). בירושלמי אמרו שיותר חששו שלא יחול יום ערבה בשבת מאשר שלא יחול ראש השנה בשבת (ירושלמי סוכה ד א, הובא בתוספות שם ובשאר ראשונים. בטעם הדבר ראה ערך ערבה (ב)). בזמן הזה אינו חל לעולם בשבת לאחר שבטל קידוש החודש על פי הראיה, וקביעות החדשים תוקנה לפי החשבון, קבעו החשבון כך שהושענא רבה לא יחול לעולם בשבת (תוספות סוכה שם, ור"ן וריטב"א שם; טוש"ע או"ח תכח א). וכתבו ראשונים שלפיכך תיקנו "לא אד"ו ראש" - שראש השנה לא יחול ביום א', ד', ו' (ראה ערך עברונות), לפי שאם יחול ביום א' יהיה הושענא רבה בשבת (ראב"ד קידוש החודש ז ז; תשב"ץ א קלה, בשם רב סעדיה גאון)6. יש שכתבו טעם לתקנה, מפני שהיו בוכים ומתחננים על המים, וזה לא יתכן בשבת, ופעמים שיחול בשבת שתי שנים רצופות וישתכח לגמרי, והעם יהיו מצטערים כל השנה שלא התפללו עבור מים (רוקח רכא, והביאו במחצית השקל תכח). ימי קביעותו הושענא רבה, לפי החשבון שהוקבע, לא יחול לעולם בימי ג', ה', ז' (טוש"ע או"ח רכח א). ויחול באותו יום שיהיה חג השבועות שלפניו (ט"ז שם סק"א). 5 כשהצל נוטה נראה לאדם שני צללים - אחד חזק ואחד חלוש שאינו ברור וגלוי כל כך, אם רואה
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה של ניר רפאל בן רחל ברכה ישראל בן רבקה מאירה בת אסתר טל שאול בן יפה משה בן שרה הכהן נטע בת מלכה גדעון בן רחל רחל בת טליה יוסף חלילי בן רחל בתוך שאר חולי עם ישראל לע"נ מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע כ' תשרי תשפ"א לע"נ מר שמואל שמש ז"ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד
מרת שרה ונגרובסקי ע''ה בת ר' משה זאב נלב"ע י' בתמוז תשע"ד לע"נ לע"נ ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - נלב"ע ט"ז בטבת תש"ף)
בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג לע"נ הרב ראובן אברמן זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו לע"נ הרב שלמה מרזל זצ"ל, חבר הנהלת 'ארץ חמדה' נלב"ע י' באייר תשע"א
נלב"ע ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט לע"נ לע"נ שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית ז״ל נלב"ע סיון תשע"ט לע"נ לע"נ לע"נ יצחק זאב טרשנסקי ז״ל כ״ח באדר תשפ"א לע"נ דוד צבי טרשנסקי ז"ל בנם של יצחק ז"ל ונעמי הי"ו נלב"ע כ"ח באייר לע"נ |